הגדרת "תושב" לעניין היטל על העסקת עובדים זרים

תקציר עמ"ה 1061/07 טלרום משאבי אנוש בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 5 העובדות: -------------------- חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 [להלן - "החוק"], קובע היטל על העסקת עובדים זרים. סעיף 44 לחוק קובע כדלהלן: "(א) בפרק זה - [...] 'עובד זר' - כהגדרתו בחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, למעט כל אחד מאלה: [...] (ב) לכל מונח בפרק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת." הגדרת "עובד זר" בחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 [להלן - "חוק עובדים זרים"], היא כדלהלן: "'עובד זר' - עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה." מחלוקות הצדדים הצדדים חלוקים בשתי סוגיות משפטיות הכרוכות בהגדרת "עובד זר", כדלקמן: א. האם העובד, שהוא אזרח מדינה זרה ונכנס לישראל על פי אשרת עבודה בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 [להלן - "חוק הכניסה לישראל"], יכול להיחשב "תושב ישראל" לעניין החוק? ב. כיצד יש לפרש את המונח "תושב" בהגדרת "עובד זר" שבחוק עובדים זרים? טלרום משאבי אנוש בע"מ [להלן - "המערערת"] סוברת לעניין השאלה השנייה כי יש לפרש את המונח "תושב" לפי כללי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]; ואילו פקיד שומה תל אביב 5 [להלן - "המשיב"] טוען כי יש לפרש את המונח "תושב" לפי הוראות הדין המסדירות את מעמדם של אלו שזיקתם לארץ היא ארעית, לרבות חוק הכניסה לישראל. טענות הצדדים המערערת טוענת כי משלא הוגדר "תושב" בחוק עובדים זרים, יש להיעזר בהוראות הפקודה, וזאת לפי סעיף 44(ב) לחוק. על פי ההיגיון האמור, עובד זר ששוהה בארץ יותר מ-183 ימים בשנה הוא "תושב" לעניין הפקודה, וככזה - מעבידו אינו אמור לשלם בגינו היטל שמקובל לשלם על העסקת עובדים זרים. נוסף על כך, המערערת טוענת שהיטל הוא כמו מס, וככזה יש להיעזר במונחים שבפקודה. גם הניסיון שעשה המחוקק למעט עובדים זרים מסוימים מהגדרת "תושב" בתקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס"ו-2006 - לא צלח. המשיב טען מנגד כי "עובד זר" מעצם טבעו הוא אינו תושב. אם תתקבל טענת המשיב, תיעקר לחלוטין כוונת המחוקק בבואו להעניק תמריץ שלילי להעסקת עובד זר, שעלות העסקתו נמוכה וזולה מן העלות בהעסקת עובד מקומי (ישראלי). לכן, אין להיעזר בהגדרות שבפקודה בהגדרת "תושב", אלא יש להיעזר דווקא בחוקים אחרים שעוסקים בכניסה לארץ. החוק לא הגדיר "תושב", הואיל והניח כי "עובד זר" אינו "תושב". לכן, אם רוצים ללמוד מיהו עובד זר - יש להסתייע בחוקים אחרים. דיון כב' השופט מגן אלטוביה הפנה לדבריו של פרופ' פלר. פרופ' פלר מבחין בין "הוראות הפניה" ל"הוראות קליטה". בהוראות הפניה גוזרים מן החוק האחר את מילותיו, ומפרשים אותן לפי החוק המעביר. במקרה כאמור הנורמה מועתקת, ולא מילות החוק. ב"הוראת קליטה" גוזרים מן החוק המעביר, ומפרשים את המושגים לפי החוק הקולט. בדרך כלל, כאשר דבר חקיקה מתייחס למשנהו, יש לפעול על פי הוראות הפניה. במקרה דנן הוזכר תושב על דרך האזכור בהגדרת עובד זר, וכעת יש לבחון אם מדובר בהוראת הפניה, וכן אם המחוקק ביקש בחוק עובדים זרים לתת לכל מונח בהגדרת עובד זר משמעות פרטנית, או שלכל מונח תהיה משמעות רחבה. אולם עדיין ברקע יש חשיבות למונח "עובד זר". ייתכן שיהיו יחידים שייחשבו תושבי ישראל, אולם לשר האוצר ניתנה הסמכות לקבוע כי על אף היותם תושבי ישראל לפי מבחני הפקודה - הם לא ייחשבו תושבי ישראל. ניתן ללמוד זאת גם מהוראות סעיף 48א לפקודה. על פי החוק, על העובדים הזרים להציג אישורי כניסה לארץ כדי להיות מועסקים כאן. הרי אם היה מדובר ב"תושב" לפי הפקודה, העובדים הזרים לא היו צריכים אישורי כניסה ועבודה. יפה ללמוד מדבריו של השופט זוסמן: "המחוקק פתח במחשבה וסיים בדיבור, אנו פותחים בדיבור ומנסים משם לחזור למחשבה". כך בניתוח לשון חוק. העובד הזר שהחוק עוסק בו הוא עובד ששכרו נמוך, והוא אינו זוכה לתנאים הולמים. קבלת עמדת המערער תרוקן את החוק מתוכן, ואין כוונה שפירוש חוק ירוקן את החוק מתוכנו. ייתכן שאדם ייחשב "תושב" לפי חוק מסוים, ולפי חוק אחר לא ייחשב כזה. לפיכך, הערעור נדחה. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפני: כב' השופט מ' אלטוביה ניתן ב-27.11.2008

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ