שיחדתם בחו"ל והגשתם חשבונית - לא עוד: הוגשה טיוטה לתיקון פקודת מס הכנסה
שר האוצר, רוני בר-און, הגיש לועדת שרים לענייני חקיקה, טיוטת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, הקובעת בצורה מפורשת כי תשלומים המהווים עבירה לפי כל דין, לא יהוו הוצאה המוכרת לצרכי מס. כפועל יוצא מקביעה זו, תשלום שוחד לפקידי ציבור במדינות זרות לא יוכר כהוצאה לצורכי מס. הגשת טיוטת החוק מקדמת את הליך ההצטרפות של ישראל לארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה- OECD. בר-און הדגיש כי תיקון החקיקה יאפשר למדינת ישראל לחתום על אמנה למניעת מתן שוחד לפקידי ציבור זרים בעסקאות בינלאומיות ויצרפה למדינות שמתחייבות לפעול למיגור השחיתות. בר-און ציין כי בנוסף לכך, בכוונת מדינת ישראל לאשרר גם את אמנת האו"ם נגד שחיתות, העוסקת אף היא במיגור השחיתות ואיסור התרת תשלומי שוחד כהוצאה בייצור הכנסה. יודגש כי כבר כיום קיימות הנחיות מקצועיות של רשות המסים הקובעות כי אין להתיר כהוצאה בייצור הכנסה, סכומי כסף ששולמו עקב עבירה על חוק או תשלומי עונשין, וכפועל יוצא לא הותרו הוצאות שוחד כהוצאה מוכרת לצרכי מס. בטיוטת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה שהגיש שר האוצר, מוצע להבהיר כי תשלום בכסף, או שווה בכסף, אשר יש יסוד סביר להניח שהוא מהווה עבירה לפי כל דין, אין להתירו בניכוי מההכנסה. כלומר, תשלומים המהווים עבירה לא יוכרו כהוצאות בייצור הכנסה. כהשלמה לתיקון זה, בימים אלה דנה הכנסת בהצעת החוק לתיקון חוק העונשין על פיה מתן שוחד לעובד ציבור במדינה זרה בהקשר של עסקאות בינלאומיות ייחשב כעבירה על חוק העונשין (יובהר, כי מתן שוחד בארץ, לפקיד ציבור ישראלי, אסור ומהווה עבירה לפי חוק העונשין. התיקון נעשה רק בהתייחס לפקידי ציבור במדינות זרות, בהתאם לדרישות ארגון ה- OECD). בר-און אמר: "זהו צעד נוסף של מדינת ישראל באימוץ סטנדרטים בינלאומיים חשובים שהולמים את ערכי המדינה. איסור זה אינו מתיר התנהלות שעשויה לפגוע במרקם הכלכלי הבינלאומי ולפגיעה בתחרות ההוגנת. חשוב לעגן איסור זה בפקודת מס הכנסה אף כי עמדת רשויות המס ברורה ואושרה ע"י בתי המשפט בעבר".
יובל שטייניץ, יו״ר רפאל, צילום: דרור סיתהכל, אוניברסיטת תל אביביו"ר רפאל: "בעוד 5 עד 10 שנים, שום דבר לא יטוס באוויר - הלייזר ינקה את הכל"
יובל שטייניץ, יו"ר רפאל: "המכשיר הגדול יותר, 'מגן אור', יימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים ויאפשר הגנה טובה בהרבה, תחילה מטילים בטווחים קצרים ובינוניים. תוך להערכתי בסביבות חמש
שנים אנחנו נגיע למצב שלייזר יכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטים מאיראן ומתימן"
יובל שטייניץ ישראל הצליחה לפתח מערכות הגנה שנחשבות הטובות בעולם. רפאל, אלביט מערכות, משרד הביטחון והתעשייה הביטחונית בכלל, הצליחו להגן על השמיים מאז ה-7 באוקטובר בצורה מרשימה. אין הגנה הרמטית, אבל אלמלא כיפת ברזל וההגנות בכלל, מספרי ההרוגים שלנו היו גדולים פי כמה. ההגנות הצילו אלפים רבים ואפילו רבבות.
יו"ר רפאל ושר האנרגיה והאוצר לשעבר, יובל שטייניץ, אמר היום בכנס באוניברסיטת תל אביב כי הלייזר הוא הדבר הבא. רפאל פיתחה מערכת הגנה שהושקה לפני מספר חודשים וזו רק ההתחלה.
"אחרי 60 שנה שכל המעצמות בעולם, בראשן ארצות הברית, מנסות ליצור נשק לייזר ונכשלות - וגם אנחנו נכשלנו - הייתה פריצת דרך ברפאל לפני חמש שנים שאפשרה לנו ליצור את נשק הלייזר האפקטיבי הראשון בעולם", אומר שטייניץ. במלחמה האחרונה מול איראן ובלבנון, הוכיחה המערכת את עצמה - "מכשיר לייזר בודד אחד הפיל עשרות רבות בשיעורי הצלחה יוצאים מן הכלל".
הלייזר יפעל בטווחים ארוכים
"המכשיר הגדול יותר, ׳מגן אור׳, יימסר לצה"ל בעוד שלושה חודשים ויאפשר הגנה טובה בהרבה, תחילה מטילים בטווחים קצרים ובינוניים. תוך להערכתי בסביבות חמש שנים אנחנו נגיע למצב של לייזר יכול לפעול גם לטווחים הרבה יותר ארוכים וגם לטפל בטילים בליסטים מאיראן ומתימן".
- רפאל: מכיפת ברזל ועד למערכות הלייזר; צבר ותוצאות שיא לחברה
- רפאל בשנת שיא: הרווח זינק ב-64% ל-950 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"עד עכשיו בכל תולדות הצבאות, מיוון העתיקה ועד ימינו אלה, השתמשו בפרוג'קט - בעצמים: זרקו חניתות, היום זורקים פצצות, פגזים, טילים - זה דברים צפידים, דברים שעפים באוויר ופוגעים במטרה. בלייזר אנחנו הורגים את המטרה בעצם על ידי קרן אור, על ידי קרני אור שעפות ב-300 אלף קילומטר לשנייה".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
