הנהגים הישראלים לא מתרגשים מעליית מחירי הדלק: המנהלים מעדיפים בעיקר מאזדה 6 וטויטה קאמרי
מחירי הנפט מזנקים מסביב לעולם והגיעו בשנה אחרונה ל-135 דולר לחבית, הבנזין גם מתייקר בחדות. אבל נראה שהנהג הישראלי נותר אדיש לחלוטין. החסכון בדלק לא מהווה שיקול עיקרי בבחירת הרכב של הנהג הישראלי, בעיקר ברכבי המנהלי, כך עולה היום מהנתוני של אתר iCar. מאזדה 6 מובילה את דירוג מכוניות המנהלים נכון לחודש מאי. כך עולה ממדד רכבי המנהלים החודשי של אתר iCar, המדריך הבלתי תלוי לבחירת רכב. טויוטה קאמרי, הונדה אקורד ופורד מונדיאו נמצאות בשלושת המקומות הבאים במדד הביקוש. המדד מחושב על סמך נתונים של בקשות לנסיעת מבחן שהתקבלו באתר. עוד עולה ממדד המכוניות המבוקשות של iCar לחודש מאי כי אומנם נתוני עליית מחירי הדלק משפיעה על כולנו – אבל לא משנה באופן משמעותי את העדפות רוכשי הרכב. הנתונים נאספו על סמך בקשות שבוצעו באתר לתיאום נסיעת מבחן ב-33 דגמים שונים. מבט על רשימת עשרת הדגמים המבוקשים ביותר מעלה תמונה של אדישות יחסית לשיקולי דלק. כך למשל פורד פוקוס, הדגם שמשך את העניין הרב ביותר, צורך על פי נתוני היצרן (לפי מדידה בתנאי מעבדה) 12.9 ק"מ לליטר, כאשר חשוב לזכור כי הנתון בפועל עלול להיות גבוה בעשרות אחוזים. לשם השוואה, טויוטה פריוס, המכונית החסכונית ביותר גומעת באותה כמות דלק מרחק כמעט כפול על פי נתוני היצרן (24.4 ק"מ). מאזדה 3 הניצבת במקום השלישי בדירוג הביקוש גם היא משפחתית עם צריכת דלק ממוצעת (כלומר לא חסכונית במיוחד), וניצבת קרוב לתחתית רשימת המשפחתיות בכל מה שקשור לחיסכון בדלק, עם 12.8 ק"מ לליטר על פי נתוני היצרן. גם כאשר מסתכלים על יתר רשימת הדגמים המעניינים ביותר את רוכשי הרכב ניתן לראות מגמה דומה של אדישות לשיקולי דלק. כך למשל יונדאי טוסון, הנמצאת במקום הרביעי ברשימת המתעניינים, נמצאת במקום האחרון בדירוג רכבי הפנאי החוסכים בדלק, עם 6.8 ק"מ לליטר בלבד. לדברי אילן אופיר, מנכ"ל iCar: "צריכת דלק היא עדיין לא גורם משמעותי במערכת השיקולים של הנהג הישראלי בבחירת רכב. סיבה מרכזית אחת היא חוסר מודעות מספקת לכך שעם הזמן נהייה הדלק ההוצאה המשמעותית ביותר מסך ההוצאה הכוללת הקשורה באחזקת רכב". "סיבה מרכזית שנייה היא התפתחות שוק הליסינג, הרוכש יותר ממחצית כמות המכוניות הנמכרות כיום בארץ. נהג עם מכונית ליסינג צמודה מסיר מעצמו את טרדות תשלום הדלק ולכן נושא צריכת הדלק אינו מהווה חלק משיקולי ההחלטה שלו".
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
