העובדות

אלברט אברהם פוליטי [להלן - "המשיב"] רכש קרקע עם אחר בשנת 1992. בשנת 2002 רכש מן האחר את חלקו של האחר בקרקע. בהמשך ביצע המשיב עסקת קומבינציה: המשיב מכר חלק מהקרקע בתמורה לקבלת שירותי בנייה לבניית 5 דירות מגורים בבנין של 7 דירות. המשיב מכר שתי דירות מתוך החמש שקיבל.

המשיב טען, שהשבח במכירת שתי הדירות נצמח כולו החל משנת 2001 [להלן - "יום התחילה"]; ולכן שיעור המס, האמור לחול כאן, הוא 25% בלבד. המשיב הוסיף לטעון, כי הנוסחה הלינארית בחישוב נועדה למקרים, שבהם אי אפשר להצביע על מועד צמיחת השבח.

ועדת הערר, שדנה בנושא, קיבלה את עמדת המשיב; וזאת, למרות לשון חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 [להלן - "החוק"]; הכול, כדי להגשים את מטרת החוק.

הנוסחה של חלוקה לינארית היא חזקה, שאפשר לסתור אותה; וכפי שנקבע בפסקי דין אלה: ע"א 1527/97, בעניין "אינטרבילדינג"; ע"א 900/04, בעניין "קלס"; וע"א 3988/00, בעניין "מירון"; והכול, משום שעל פי העובדות נצמח השבח לאחר יום התחילה.

מנהל מיסוי מקרקעין חיפה [להלן - "המערער"] טען, שמנגנון הלינאריות נועד מטעמי תקציב. המנגנון הוא פשוט ומונע התדייניות מיותרות.

המנגנון נקבע בחקיקה לאחר שוועדת המומחים התכנסה ודנה בכל האפשרויות.

כפי שבית המשפט אינו מתערב בשיעורי מס - כך גם כאן: אל לבית המשפט להתערב בחישוב המס.

לטענת המערער - הגורמים הרלוונטיים הם: חישוב השבח, שווי המכירה כיום, ושווי הרכישה ביום הרכישה.

מנגנון הלינאריות "נכנס" לפעולה לאחר שהשבח נקבע. סטייה מעקרון הלינאריות, טען המערער, תוביל לאי ודאות.

השיטה שמציע המשיב תקבע את שיעור המס, שיחול על השבח ה"ישן"; וזאת, בניגוד לשיטה הלינארית, שלפיה: ככל שיחלפו השנים אמור לִפְחוֹת המס, שיחול על השבח הישן.

הפסיקה, שאליה היפנה המשיב, עסקה בהשלכות של חזקות בעת קביעת הרווח. ה"חזקות" שלנו לא השפיעו על קביעת הרווח.

המשיב טען, שיש לסטות מהחישוב הלינארי, היות שמדובר בחזקה שלפיה נוסחת הלינאריות תחול במקום שבו לא ניתן לקבוע בוודאות את מועד צמיחת השבח. המשיב הפנה לדעותיהם של מלומדים בנושא, ואלה תומכות בגישתו.

לטענת המשיב - אף על פי שוועדת רבינוביץ, בדיונה על תיקון 50 לחוק, שקלה כיצד אפשר לפתור עיוות זה; ובכל אופן, היא החליטה, מטעמי פשטות, לבצע חלוקה לינארית של השבח. המשיב טען, שדברי הוועדה אינם קובעים את כוונת המחוקק. לטענת המשיב - ייחוס מסוים של השבח, אינו דבר בעייתי שאי אפשר לבודקו. הראיה, לדעת המשיב, שאפשר לבדוק את מועד צמיחת השבח, היא מתחום היטל ההשבחה, ששם קובעים בדיוק את מועד ביצוע ההשבחה בפועל.

קביעת שיעורי המס, בענייננו כאן, אינה נכונה. הרי המחוקק קבע את אופן מיסוי השבח, שנצמח לאחר יום התחילה; ולפיכך, אין מקום כאן להפעיל את הוראות הנוסחה הלינארית.

שיטת הלינאריות, לטענת המשיב, לא נועדה להפחית את שיעור המס שיחול על השבח הישן (שלפני יום התחילה) אף על פי שבפועל זה קורה.

דיון

חוק מס אמור להתפרש על פי תכליתו. נקודת המוצא לפירושו של החוק, היא לשון החוק. נכון, המשמעות המשפטית תיקבע על פי התכלית המונחת ביסוד החקיקה.

כשסוקרים את הוראות החוק, ובייחוד את הוראות סעיפים 47 ו-48א לחוק, רואים, כי אף על פי שהיה אפשר לקבל את עמדת המשיב, שלפיה יש להחיל את שיעורי המס הנמוכים על שבח שנצמח החל מיום התחילה, עדיין המחוקק לא קיבל זאת.

בסעיפי ההגדרות קבוע ומפורש אופן חישוב השבח. מהיסוד הלשוני, שמופיע בסעיפים שצוינו לעיל, ברור דיו אופן חישוב השבח. התכלית, של יציבות, פשטות ורצון להפחית את ההתדיינות, עולה בבירור מהוראות תיקון 50 לחוק.

דחיית עמדת המשיב וקבלת עמדת המערער תגשים תכלית של יעילות, ודאות ויציבות שעמדו בסוד בחירתו של המחוקק בעת תיקון 50 לחוק.

גם במצב שבו השבח כולו נצמח לפני יום התחילה, נבצע לפי הוראות החוק חישוב לינארי, ובעקיפין נקטין את שיעור המס; וכך, למרות ה"עיוות" מושגת תכלית נוספת, שעמדה בעת חקיקת תיקון 50 לחוק; וזאת: האצת ענף הנדל"ן.

אף על פי שבענייננו שלנו תגרום הנוסחה הלינארית לרצון לא לבצע פעולות, כדי שבכך יקטן שיעור המס, אולם כבר נקבעה הוראה של הנחה במס שבח בתקופה מסוימת כדי לעודד ביצוע פעולות.

למרות הצדק בטענה, אי אפשר למצוא שיטה: שמחד - היא תהיה יעילה ופשוטה, ומאידך - היא תספק את כל המקרים. המחוקק ידע על התלבטויות הוועדה, ובכל זאת בחר בשיטה אחרת. לפיכך, אין לסטות מהוראות השיטה. ראה בנושא גם בע"א 380/99, עניין קיומה והכרה בהוצאות רכב.

גם לעניין הכרה בהוצאות, אין המחוקק מאפשר לנכות הוצאות, שהוצאו עד יום התחילה, מן השבח שנצמח עד יום התחילה, והוצאות שהוצאו לאחר יום התחילה בניכוי מס שבח שנצמח לאחר יום התחילה. המחוקק קובע ניכוי כללי אחיד ופשוט.

נוסחת הלינאריות היא שלב שני לאחר שנקבע השבח (הרווח). המחוקק במפורש לא קבע חלוקה בניגוד, למשל, להוראות סעיף 105יג לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"].

הרצון להצביע על השבח שנצמח לפי הפרדה בין עד יום התחילה ובין מיום התחילה ואילך יביא לסרבול המערכת.

בהקשרו של היטל השבחה נקבע מנגנון בחוק כיצד יש לחשבו, בניגוד לענייננו שלנו.

בענייננו שלנו מוטל המס על רווח שהופק בניגוד לפסיקה שציין המשיב, שבאותם מקרים היה רושם שיוטל מס על רווח שלא הופק. ב"צריך דיון" נשארה השאלה אם בעת ביצוע פריסה לפי הוראות סעיף 48א לחוק יחולו שיעורי המס שחלים בשנות הפריסה או לא.

גם האפשרויות לנסות את עקיפת הוראות הפסיקה נשארות ב"צריך עיון".

בענייננו שלנו: לשון החוק ברורה, כוונת המחוקק ברורה. המחוקק היה מודע ל"בעייתיות" של נוסחת הלינאריות שבמקרים מסוימים, ובכל אופן, ביקש להחילה ועלינו לכבד את החלטת המחוקק.

עוד אומר בית המשפט, שאין הוא מאמין, שהיה נמצא פרשן שהיה טוען שבמקרה הפוך, שבו נצמח השבח לפני יום התחילה, היה אומר שאין לבצע חישוב לינאריות, למרות הוראות החוק, וכי יש לבצע חישוב מסוים בשיעור המס שאמור לחול על רווח שלפני יום התחילה.

לפיכך הוחלט, פה אחד, לקבל את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

לפני כב' השופטים: א' גרוניס, מ' נאור, א' חיות

ניתן ב-28.5.2005