עוסקים, היזהרו בקיזוזיכם!

ביום 31.5.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בעניין טל יואב נגד מנהל המכס והמע"מ ירושלים (ע"ש 5042/05). מדובר בעוסק, שהתקשר עם מלון "דן" בתל-אביב, בשנת 1999, והתחייב לבצע עבודות פירוק, בנייה ושיפוצים. לצורך כך - התקשר העוסק עם קבלני-משנה אחדים. אחד מקבלני-המשנה הללו מסר לעוסק חשבוניות מס, שכולן הוצאו בשנת 2000 בסכום כולל של 2,744,495 ש"ח; והעוסק קיזז את מס התשומות, שנכלל באותן חשבוניות, כנגד המס שחל על עסקאותיו. בדיעבד התברר, כי אותו קבלן-משנה, שהציג לפני העוסק "אישור לצורך ניכוי מס" (שהנפיקו לו רשויות המס), לא היה רשאי להנפיק את חשבוניות המס האמורות; שכן, בתקופה הרלוונטית הוא לא היה רשום במשרדי מע"מ כעוסק מורשה. מנהל מס ערך מוסף קבע, כי העוסק לא היה רשאי לקזז את מס התשומות, שנכלל באותן חשבוניות, ואף החליט לפסול את פנקסי החשבונות של העוסק, בהתאם לסמכותו של המנהל על פי הוראות סעיף 77ב(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"]. העוסק ערער על החלטותיו של מנהל מע"מ, והוא טען, כי הוא היה רשאי היה להסתמך על האישור שהוצג לפניו, שהנפיקו רשויות המס בחודש מאי 1999, וכי כלל לא עלה על דעתו שאין די בכך. במהלך המשפט נמצא, כי קבלן המשנה נרשם במשרדי מע"מ, בחודש אפריל 1999, אך כבר בחודש יוני 1999 נסגר תיקו במשרדי מע"מ. בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי השופטת מרים מזרחי) החליט לדחות את הערעור, אף על פי שנקבע, כי העבודה בוצעה בפועל בידי קבלן-המשנה, ולא הייתה סיבה לעוסק לחשוד שאין מדובר בעוסק מורשה; ובכך - הוא אימץ את "המבחן האובייקטיבי", והוא ציטט בנושא מדברי הנשיא (לשעבר) אהרון ברק, בע"א 4069/03, כדלהלן: "אימוץ המבחן האובייקטיבי יכול להביא לתוצאות בלתי רצויות מבחינת הנישום, אשר לא היה שותף לתהליך הרמייה והאשם לפסול בחשבונית לא נבע ממעשיו שלו. במקרים חריגים ראוי, אפוא, לאפשר לנישום לנכות את מס התשומות, אף אם החשבונית הוצאה שלא כדין מבחינה אובייקטיבית. מקרים כאלה יחולו, למשל, שעה שהנישום הוכיח, כי לא התרשל ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא, שהחשבונית הוצאה כדין, לרבות אימות החשבונית וזהות העוסק. במקרים כאלה - שבהם יוכיח הנישום, כי לא גילה או לא יכול היה לגלות את הפסול, שנפל בחשבונית באמצעים סבירים - יותר לו ניכוי מס התשומות. בכך יושג האיזון הראוי בין השיקולים המתמודדים על הבכורה בשאלת המבחן הראוי לניכוי מס תשומות על פי חשבונית כדין." [ההדגשה במובאה לעיל - אינה במקור] במקרה דנן - החליט בית המשפט, כי העוסק לא נקט את כל האמצעים הסבירים; ובית המשפט נימק את החלטתו זו - ביכולתו של העוסק לפנות באופן ישיר אל משרדי מע"מ, במועד הרלוונטי, כדי להניח את דעתו, כי אכן מוציא החשבוניות היה רשום כעוסק מורשה במועד הוצאתן של החשבוניות. כולנו מצווים, כמובן, לנהוג לפי ההלכות שקובעים שופטי ישראל; ועל כך - אין עוררין. עם זאת, נראה, כי מצבם של העוסקים הוא קשה מנשוא; שכן, הם הפכו - שלא בטובתם - לגובי המסים של המדינה (ללא קבלת שכר), ובה בשעה, הם נעשו לבני ערובה בידי רשויות המס, בשל מחדליהם ועוונותיהם של האחרים. הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'.

המידע באדיבות "כל-מס" חברת חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ.