מוסד כספי כמשמעותו בחוק מע"מ

ביום 26.2.2007 ניתן פסק הדין בעניין עמ"ה 514/05; 515/05, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המערערים באותו עניין היו: פור חברה לניהול תיקי השקעות בע"מ [להלן - "החברה"] ודוד-פור חביב [להלן - "חביב"], והמשיב היה פקיד השומה אשקלון. ברשימה זו נעסוק באחת מסוגיות המס שנידונו בערעור, כמתואר להלן: 1. החברה נרשמה כ"חברה משפחתית", משנת המס 2000 ואילך, וחביב נקבע כנישום המייצג שלה. 2. בחודש אוקטובר 2002, החברה פנתה למנהל מע"מ, בבקשה לראות בה "מוסד כספי", כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"]. 3. בקשתה של החברה נענתה, ומנהל מע"מ קבע את מועד תחילת סיווגה כ"מוסד כספי", החל מיום 1.1.2003. 4. בשנות המס 2001-1999, החברה סחרה בעבור עצמה ("נוסטרו"), במכשירים פיננסיים שונים, מסוג איגרות חוב ממשלתיות, אופציות על מדד מעו"ף, אופציות דולריות, קרנות נאמנות וחוזים עתידיים, ודיווחה על הפסדים מפעילותה. 5. החברה טענה, כי מדובר בהפסדים עסקיים שוטפים, הניתנים לקיזוז מכל הכנסה חייבת, ובהיותה חברה משפחתית, היא העבירה את ההפסדים הללו לחביב, שקיזזם מהכנסתו החייבת ממקורות אחרים (משכורת). 6. פקיד השומה טען, כי מדובר בהפסדים מ"ניירות ערך", כמשמעותם בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"], וככאלה הנם ניתנים לקיזוז אך ורק מרווחים ריאליים מניירות ערך. כב' השופט יוסף אלון דחה את הערעור, למעט נושא מסוים שהועבר לפקיד השומה לבדיקה נוספת, וקבע כי המכשירים הפיננסיים השונים, שהחברה השקיעה בהם ומהם נגרמו הפסדיה (למעט הפסדים שנבעו מחוזים עתידיים, ושהועברו לפקיד השומה לבדיקה נוספת), באים בגדר הגדרת ניירות ערך, כמשמעותם בחוק התיאומים. נוסף על כך, הפסדים עסקיים מניירות ערך אינם דומים להפסדים עסקיים אחרים, ככל שמדובר בנישום, שבקביעת הכנסתו חלות הוראות פרק ב' לחוק התיאומים, כפועל יוצא מהוראות מפורשות שנכללו בסעיף 6 לחוק האמור. בהוראות הללו, שהיו בתוקף בשנות המס הרלוונטיות, נקבע כי הפסד ריאלי מניירות ערך, שהיה לנישום בשנת המס, יקוזז החל בשנת המס שלאחריה מרווח ריאלי מניירות ערך בלבד, כאשר הוא מתואם למדד. עם זאת, בחוק התיאומים הותר קיזוז הפסד ריאלי מניירות ערך, על פי סעיף 28 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], בידי מוסד כספי "כהגדרתו בסעיף 22 לפקודה", אשר הכנסה ממכירת ניירות הערך הייתה בידיו הכנסה על פי סעיף 2(1) לפקודה, אילולא סעיף 6 לחוק התיאומים. הגדרתו של "מוסד כספי", בסעיף 22 לחוק התיאומים, הנה כדלהלן: (1) כמשמעותו בחוק מע"מ, התשל"ו-1975. (2) מי שהכנסה מריבית בידיו היא הכנסה, על פי סעיף 2(1) לפקודה, ועיקר הכנסתו היא הכנסה, כאמור. לא נייגע בהגדרות נוספות את הקוראים, ונבהיר כי שר האוצר התקין תקנות, בתוקף סמכותו, שמכוחן מי שעסקו במכירת ניירות ערך, או מסמכים סחירים אחרים, יהיה (בין היתר) "מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ. מקריאת פסק הדין נראה, כי בית המשפט נתן משקל רב לעובדה, שהחברה נרשמה כ"מוסד כספי" במשרדי מע"מ אך ורק משנת 2003 ואילך. על כן נקבע שההחרגה, שנקבעה בסעיף 6 לחוק התיאומים, לא תחול על הפסדיה מניירות ערך, בשנות המס שלפני כן. בנסיבות המקרה, אין אנו משוכנעים, כי נתקבלה ההכרעה היחידה המתבקשת, שהרי לא הובאה כל עדות על שינוי של ממש בסוג הפעילות שניהלה החברה, וככל הנראה, החברה הייתה אמורה להירשם כ"מוסד כספי" גם לפני שנת 2003. לעניות עמדתנו, אילו המחוקק חפץ להחריג בהוראות סעיף 6 לחוק התיאומים אך ורק את מי שנרשם בפועל כ"מוסד כספי", חזקה עליו שהיה קובע זאת בחוק. לחיזוק דברינו, נפנה אל החלטתו של כב' השופט מגן אלטוביה בעניין עמ"ה 1188/02 (כחלון חיים ועליזה נגד פקיד שומה כפר-סבא). באותו מקרה הצהיר כחלון, תחילה, כי הכנסותיו בשנת המס 1999 אינן מיגיעה אישית (כנראה בשל מצגים, שהציג למוסד לביטוח לאומי), ולאחר מכן הוא ביקש לתקן את סיווג ההכנסה, כדי לקבל פטור ממס הכנסה, בהתאם להוראות סעיף 9(5) לפקודה. בית המשפט התיר לכחלון לתקן את סיווג ההכנסה, ונימק זאת בכך שכאשר מחוקק הפקודה מבקש למנוע התנהלות, המנוגדת לתקנת הציבור בדרך של קביעת סנקציות, המטות את חישוב שומת האמת, עושה הוא זאת במפורש. אשר על כן ובהנחה, כי גם לפני שנת 2003, החברה קיימה פעילות של "מוסד כספי", ניתן היה, לכאורה, להתעלם מכך שפנייתה למנהל מע"מ נעשתה באיחור מסוים, וזאת לטובת עקרון שומת האמת. הכותב - ממשרד רואי חשבון רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'.