זעקת הגיבנים. זה כבר ריטואל קבוע. בכל שנה עוברים עלינו חג מולד, חג הסילבסטר ו"חג התקציב". טוב לא ממש חג, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שההצבעה על התקציב בכנסת וכל מה שקורה סביבה, הפכו כבר לסוג של טקס שחוזר ממש באותה צורה בכל תקופה דצמבר-ינואר כל שנה. הנה כבר אפשר לראות במסדרונות הכנסת את החברים המתרוצצים בין השרים - אוצר, פנים, תשתיות. והנה עולים לרגל ראשי הסיעות והמפלגות אל ראש הממשלה כדי להבטיח את הנתח שלהם בעוגה הכי יקרה בישראל. עוגת התקציב.

לצד כאבם של אנשי החינוך, הבריאות, הגמלאים, הנכים, התעשיינים, החקלאים, המובטלים, החיילים המשוחררים, הסטודנטים ועוד ועוד... אפשר למצוא השנה שוב את הקרב להפחתת המיסים על העבודה.

אני יודע שככל שעובר הזמן, נראית המלחמה הזו אבודה. אבל למרות שציני הייתי ונשארתי, אני באמת ובתמים מאמין שאפשר אחרת.

זה כל כך פופולארי לומר שאת עיקר מס ההכנסה משלמים בישראל אלה המרכיבים את שכבות הביניים. מי לא מכיר את המשפט "סוחבים את כל הנטל על גבם".

אבל זה לא נכון. את מרבית את ה"גיבנת" הקשה ביותר של נטל המס אותו משלמים אנשים פרטיים בישראל (לא חברות), נושאים שני העשירונים העליונים - התשיעי והעשירי (הכנסה חודשית הממוצעת של העשירון העליון עומדת על כ-25,000 שקל בחודש לאדם). על פי נתוני מנהל הכנסות המדינה, הרי ששני עשירונים אלה משלמים כ-85% מהכנסות המסים. כך יוצא, ששיכבה יחסית קטנה ומצומצמת באוכלוסייה מהווה את המקור העיקרי לתשלום המס.

שיכבה זו מכירה היטב את המקובל מעבר לים, מה שהופך את העניין לנפיץ - לכן קימת חובה על המדינה לעודד ולתמרץ אותה להישאר ולעבוד בארץ. פשוט כי כולנו (תסתכלו על הנתון בפסקה הקודמת) תלויים בהם.

מי שהאזין לדברים שנאמרו בתחילת השבוע בכנס של משרד רו"ח שיף הזנפרץ ושות' יכול היה לשמוע את הקולות של אותם משלמי 80% מהמיסים פה, עולים מדברים שאמר רו"ח ראובן שיף.

אז מה עושים?

שיף למשל מוביל קו חכם, לדעתי, לפיו שיעורי המס בישראל חייבים להיות מותאמים לשיעורי המס בעולם המערבי.

השוואה פשוטה של שיעור המס השולי על הכנסות של יחידים בישראל לזה הנהוג בעולם המערבי מגלה, כי המס בישראל אינו גבוה מאשר במדינות המפותחות. אולם נתון זה מסתיר את אחת הבעיות המרכזיות של מערכת המס בישראל, הכוללת סולם בלתי מאוזן ותלול של שיעור מס שולי על הכנסות מעבודה ושיעור מס כולל המוטל על יזמים (מס חברות ומס על הדיבידנד) בשיעור של למעלה מ-45% (על 100 אלף דולר).

בואו נבדוק את זה לרגע: סך כל נטל המס על הכנסה של 100,000 דולר באחוזים בארה"ב הוא של 26%, באיטליה של 34%, באנגליה 28%, בדנמרק 37%. נכון שיש גם את שוודיה, שם מדובר ב-46%, אבל אנחנו לא שוודיה, אם אתם יודעים על מה אני מדבר.

הורדת שעורי המס והגדלת המרווח במדרגות המס השולי ברמות הכנסה של כולנו וכן... גם של אותה אוכלוסיה הנושאת ברוב העול הכלכלי פה, הינה כורח בתחרות שיש למדינת ישראל על ההון האנושי מול מדינות המערב.

יפה אמר רו"ח שיף השבוע , כי "רצוי שהדבר יעשה במהרה טרם יברחו הסוסים מהאורווה".

וזה רק חלק מהסיפור.

הציצו במה שקורה בתחום המיסוי של משקיעים זרים. על פי ההערכה שהוצגה בכנס השבוע, שעור מס כולל של כ-45% מצד אחד מבריח משקיעים ישראלים לחו"ל ומן הצד השני, מרתיע משקיעים זרים מלהשקיע בישראל.

כדוגמא ציין השבוע שיף את נטל המס הכולל לתושבים זרים בקפריסין העומד על 11%, אליה קיימת בשנים האחרונות בריחה של משקיעים ישראלים. תשאלו את אמדוקס שהעבירה לשם חלק מהפיתוח, או את נעם לניר, איש אתרי ההימורים באינטרנט שפעל משם תקופה מסויימת.

המלחמה עכשיו היא על ההשקעה. בשורה התחתונה, הקטנת שיעור המס על הדיבידנד, הוא מה שיביא הקטנה של נטל המס הכולל - של כל האוכלוזיה פה, יגדיל את זרם ההשקעות של תושבי חוץ בישראל וימנע בריחתן השקעות מישראל לחו"ל.

לדעת שיף חייב האוצר להאיץ את הורדת שיעור מס החברות באופן מיידי ל-25% בשנת 2007 ולא כפי שנקבע על פי תוכנית הרפורמה להורדתו באופן הדרגתי עד שנת 2010.

והשנה השורה תחתונה - עוד לפני שהגענו לסוף. רבים בתחום המיסוי אומרים זאת כבר הרבה זמן, ובאוצר התעלמו מהם לאורך שנים. המומחים בתחום מבטיחים, כי ה"הימור" על הפחתת מס למעסיקים יגיע באופן מיידי לכיס המדינה.

שיף העריך השבוע כי הפחתה מיידית ודרסטית של שיעור המס על הדיבידנד ובעיקר על משקיעים זרים, יגרום לכך ששיעור הצמיחה במשק יגדל בנוסף מדי שנה בכ-1.5%-2%. רוצים את זה בכסף? כל אחוז צמיחה יכניס למשק כ-2 מיליארד שקל ממיסים. שיך אמר השבוע דבר נוסף שכדאי לאנשים האחראיים על ניהול המשק שלנו להכניס טוב טוב לראש שלהם. הורדת שיעורי המס בישראל לרמת שיעורי המס הנהוגים בעולם המערבי תפחית את העלמות המס במשק כל שנה ותוסיף מיליארדי שקלים להכנסות ממיסים.

ואחרי שקראנו ושמענו את כל הדברים המדוייקים והמשמחים הללו, האם עכשיו יהיה מי שירים את הכפפה בגזרה הפוליטית ויעשה מעשה? לא בטוח. חזרו לראש הדף והיזכרו במצעד ה"קבצנים" מהמפלגות בכנסת שעובר ממש עכשיו בדלתם של שר האוצר וראש הממשלה.

עכשיו - באווירה הכלכלית האופטימית שמלווה את ישראל לקראת תחילת השנה החדשה, צריך אומץ אמיתי לשנות את המצב לפיו אנחנו עומדים לאבד עוד ועוד השקעות, להן המשק כל כך צמא. השקעות - אתם יודעים, זה לא רק בורסה. זה בעיקר מקומות עבודה. האם שני הפוליטיקאים, אולמרט והירשזון יש אומץ להפוך למנהיגים?