בין השורות: תקראו את התלוש שלכם - ותזעקו איתנו

רגע לפני ההצבעה על התקציב, צריך לבוא שינוי של ממש ומייד בתחום המיסוי על ההכנסה ועל החברות בישראל. המספרים מדברים בעד עצמם. אבל...
שי פאוזנר |

זעקת הגיבנים. זה כבר ריטואל קבוע. בכל שנה עוברים עלינו חג מולד, חג הסילבסטר ו"חג התקציב". טוב לא ממש חג, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שההצבעה על התקציב בכנסת וכל מה שקורה סביבה, הפכו כבר לסוג של טקס שחוזר ממש באותה צורה בכל תקופה דצמבר-ינואר כל שנה. הנה כבר אפשר לראות במסדרונות הכנסת את החברים המתרוצצים בין השרים - אוצר, פנים, תשתיות. והנה עולים לרגל ראשי הסיעות והמפלגות אל ראש הממשלה כדי להבטיח את הנתח שלהם בעוגה הכי יקרה בישראל. עוגת התקציב.

לצד כאבם של אנשי החינוך, הבריאות, הגמלאים, הנכים, התעשיינים, החקלאים, המובטלים, החיילים המשוחררים, הסטודנטים ועוד ועוד... אפשר למצוא השנה שוב את הקרב להפחתת המיסים על העבודה.

אני יודע שככל שעובר הזמן, נראית המלחמה הזו אבודה. אבל למרות שציני הייתי ונשארתי, אני באמת ובתמים מאמין שאפשר אחרת.

זה כל כך פופולארי לומר שאת עיקר מס ההכנסה משלמים בישראל אלה המרכיבים את שכבות הביניים. מי לא מכיר את המשפט "סוחבים את כל הנטל על גבם".

אבל זה לא נכון. את מרבית את ה"גיבנת" הקשה ביותר של נטל המס אותו משלמים אנשים פרטיים בישראל (לא חברות), נושאים שני העשירונים העליונים - התשיעי והעשירי (הכנסה חודשית הממוצעת של העשירון העליון עומדת על כ-25,000 שקל בחודש לאדם). על פי נתוני מנהל הכנסות המדינה, הרי ששני עשירונים אלה משלמים כ-85% מהכנסות המסים. כך יוצא, ששיכבה יחסית קטנה ומצומצמת באוכלוסייה מהווה את המקור העיקרי לתשלום המס.

שיכבה זו מכירה היטב את המקובל מעבר לים, מה שהופך את העניין לנפיץ - לכן קימת חובה על המדינה לעודד ולתמרץ אותה להישאר ולעבוד בארץ. פשוט כי כולנו (תסתכלו על הנתון בפסקה הקודמת) תלויים בהם.

מי שהאזין לדברים שנאמרו בתחילת השבוע בכנס של משרד רו"ח שיף הזנפרץ ושות' יכול היה לשמוע את הקולות של אותם משלמי 80% מהמיסים פה, עולים מדברים שאמר רו"ח ראובן שיף.

אז מה עושים?

שיף למשל מוביל קו חכם, לדעתי, לפיו שיעורי המס בישראל חייבים להיות מותאמים לשיעורי המס בעולם המערבי.

השוואה פשוטה של שיעור המס השולי על הכנסות של יחידים בישראל לזה הנהוג בעולם המערבי מגלה, כי המס בישראל אינו גבוה מאשר במדינות המפותחות. אולם נתון זה מסתיר את אחת הבעיות המרכזיות של מערכת המס בישראל, הכוללת סולם בלתי מאוזן ותלול של שיעור מס שולי על הכנסות מעבודה ושיעור מס כולל המוטל על יזמים (מס חברות ומס על הדיבידנד) בשיעור של למעלה מ-45% (על 100 אלף דולר).

בואו נבדוק את זה לרגע: סך כל נטל המס על הכנסה של 100,000 דולר באחוזים בארה"ב הוא של 26%, באיטליה של 34%, באנגליה 28%, בדנמרק 37%. נכון שיש גם את שוודיה, שם מדובר ב-46%, אבל אנחנו לא שוודיה, אם אתם יודעים על מה אני מדבר.

הורדת שעורי המס והגדלת המרווח במדרגות המס השולי ברמות הכנסה של כולנו וכן... גם של אותה אוכלוסיה הנושאת ברוב העול הכלכלי פה, הינה כורח בתחרות שיש למדינת ישראל על ההון האנושי מול מדינות המערב.

יפה אמר רו"ח שיף השבוע , כי "רצוי שהדבר יעשה במהרה טרם יברחו הסוסים מהאורווה".

וזה רק חלק מהסיפור.

הציצו במה שקורה בתחום המיסוי של משקיעים זרים. על פי ההערכה שהוצגה בכנס השבוע, שעור מס כולל של כ-45% מצד אחד מבריח משקיעים ישראלים לחו"ל ומן הצד השני, מרתיע משקיעים זרים מלהשקיע בישראל.

כדוגמא ציין השבוע שיף את נטל המס הכולל לתושבים זרים בקפריסין העומד על 11%, אליה קיימת בשנים האחרונות בריחה של משקיעים ישראלים. תשאלו את אמדוקס שהעבירה לשם חלק מהפיתוח, או את נעם לניר, איש אתרי ההימורים באינטרנט שפעל משם תקופה מסויימת.

המלחמה עכשיו היא על ההשקעה. בשורה התחתונה, הקטנת שיעור המס על הדיבידנד, הוא מה שיביא הקטנה של נטל המס הכולל - של כל האוכלוזיה פה, יגדיל את זרם ההשקעות של תושבי חוץ בישראל וימנע בריחתן השקעות מישראל לחו"ל.

לדעת שיף חייב האוצר להאיץ את הורדת שיעור מס החברות באופן מיידי ל-25% בשנת 2007 ולא כפי שנקבע על פי תוכנית הרפורמה להורדתו באופן הדרגתי עד שנת 2010.

והשנה השורה תחתונה - עוד לפני שהגענו לסוף. רבים בתחום המיסוי אומרים זאת כבר הרבה זמן, ובאוצר התעלמו מהם לאורך שנים. המומחים בתחום מבטיחים, כי ה"הימור" על הפחתת מס למעסיקים יגיע באופן מיידי לכיס המדינה.

שיף העריך השבוע כי הפחתה מיידית ודרסטית של שיעור המס על הדיבידנד ובעיקר על משקיעים זרים, יגרום לכך ששיעור הצמיחה במשק יגדל בנוסף מדי שנה בכ-1.5%-2%. רוצים את זה בכסף? כל אחוז צמיחה יכניס למשק כ-2 מיליארד שקל ממיסים. שיך אמר השבוע דבר נוסף שכדאי לאנשים האחראיים על ניהול המשק שלנו להכניס טוב טוב לראש שלהם. הורדת שיעורי המס בישראל לרמת שיעורי המס הנהוגים בעולם המערבי תפחית את העלמות המס במשק כל שנה ותוסיף מיליארדי שקלים להכנסות ממיסים.

ואחרי שקראנו ושמענו את כל הדברים המדוייקים והמשמחים הללו, האם עכשיו יהיה מי שירים את הכפפה בגזרה הפוליטית ויעשה מעשה? לא בטוח. חזרו לראש הדף והיזכרו במצעד ה"קבצנים" מהמפלגות בכנסת שעובר ממש עכשיו בדלתם של שר האוצר וראש הממשלה.

עכשיו - באווירה הכלכלית האופטימית שמלווה את ישראל לקראת תחילת השנה החדשה, צריך אומץ אמיתי לשנות את המצב לפיו אנחנו עומדים לאבד עוד ועוד השקעות, להן המשק כל כך צמא. השקעות - אתם יודעים, זה לא רק בורסה. זה בעיקר מקומות עבודה. האם שני הפוליטיקאים, אולמרט והירשזון יש אומץ להפוך למנהיגים?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.