חייל בשרות קבע בצה"ל אינו בבחינת עובד

ע"ע 1247/01 ד"ר אניל גדרה נ. מדינת ישראל – צבא הגנה לישראל, ניתן ביום 16.1.2006.

עובדות

ד"ר אניל הינו רופא שיניים במקצועו. ד"ר אניל שירת שירות קבע בצה"ל כרופא שיניים מאז חודש ספטמבר 1992. בשנת 2000 החליט צה"ל להפסיק את שרות הקבע של ד"ר אניל. לטענת המדינה, נעשה הדבר בשל תיפקודו הלקוי. לטענת ד"ר אניל נעשה הדבר לאחר שהתלונן נגד מפקדיו על בעיית סטריליזציה במרפאה בה עבד.

בעקבות ההחלטה להפסיק את שירותו כאמור, הגיש ד"ר אניל תביעה בבית הדין האזורי לעבודה. בתביעה זו ביקש ד"ר אניל להצהיר כי ההחלטה להפסיק את שרותו בצבא בטלה ולהעניק לו סעד של החזרה לעבודה, תשלום משכורת חודשית מיום הפסקת שרותו (לטענתו - פיטוריו) ולחילופין, להעניק לו זכויות לפנסיה. כן ביקש ד"ר אניל לפסוק לו פיצוי כספי על פיטוריו הבלתי חוקיים.

המדינה טענה כי ד"ר אניל הינו משרת קבע בצה"ל, אין בינו לבין המדינה יחסי עובד ומעביד ולפיכך אין לבית הדין סמכות לדון בעניינו.

בית הדין האזורי קיבל את בקשת המדינה והורה על מחיקת התביעה על הסף. בית הדין הגיע למסקנה שאין מקום לקבוע כי משרת הקבע הוא בבחינת "עובד". מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

מעמדו של חייל בשירות קבע, תנאי שירותו, והדרכים להביא את שירותו לידי סיום לא הוסדרו בחוק. הם הוסדרו בהוראות הפיקוד העליון, בפקודות המטה הכללי ובפקודות כלליות, ובראשן הוראת הפיקוד העליון. יוטעם, כי חייל בשירות קבע נדרש, עם גיוסו, לחתום על התחייבות לפיה הוא מקבל על עצמו להישמע ולציית לכל הוראות ופקודות הצבא.

אין דבר חקיקה מפורש בו נקבע, כי חייל נחשב כעובד לצורך חקיקת המגן והגנות אחרות מתחום משפט העבודה. בתי המשפט ובתי הדין לעבודה הגדירו את החייל משרת הקבע כמי שאינו "עובד". נפסק כי "עובד" הוא רק מי שההתקשרות איתו היא בעלת אופי חוזי וכי חייל אינו "עובד" משום שההתקשרות עמו נעשתה מכוח חוק יסוד הצבא והוראות הפיקוד העליון.

כל עוד ההוראות בפקודות הצבא, כגון ההוראות בדבר חופשה שנתית, חופשת מחלה והודעה מוקדמת, הן במתחם הסבירות, אין מקום להחליפן בהוראות חוקי המגן הרלוונטיים. מנגד, ככל שיוכח, כי הוראות הפיקוד העליון סוטות ממתחם הסבירות, יהא מקום ליישם את מבחן התכלית ולהעניק לחיילים את הגנות משפט העבודה.

נשאלת השאלה איזו ערכאה ראוי שתפקח על המנגנון הפנימי של הצבא בעניין פיטורי חייל בשירות קבע. כיום נעשה הפיקוח על ידי בג"צ ומשמעות קבלת עתירתו של ד"ר אניל במקרה דנן תהא, הלכה למעשה, הוספת פיקוחן של שתי ערכאות בתי הדין לעבודה.

לא רצוי להרחיב את הביקורת השיפוטית על החלטות הצבא בענייני פיטורים. בסופו של יום יש להתחשב גם בחשש, כי ביקורת שיפוטית על המערכת הצבאית תפגע בתפקודה. עם זאת, ניתן לשפר את ההגנה המשפטית על חיילי הקבע באופן שהמחוקק יקים בית דין צבאי פנימי אשר ירכז את בירור תביעות משרתי הקבע כנגד החלטות המנגנונים הפנימיים של הצבא. כמו כן, בג"צ רשאי ליישם את מבחן התכלית ולקבוע, כי בית הדין לעבודה הוא שיפקח על החלטות מוסדות הצבא בנושאים מתאימים דוגמת, זכויות פנסיה, שהם ממין הנושאים המצויים בתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה. באיזון בין התועלת שתצמח לחייל הקבע מהוספת ערכאה שיפוטית אל מול ההכבדה הצפויה מכך על הצבא, הנטיה היא לעבר הותרת המצב על כנו ואל המסקנה, כי אין להחיל על ד"ר אניל את הלכות משפט העבודה בכל הקשור להליך פיטוריו.

סוף דבר - הערעור נדחה. ללא צו להוצאות.