רו"ח לא זכאי לעכב מסמכים חשבונאיים השייכים ללקוחו

בש"א 1756/06, בתיק עיקרי א 1586/06 ג.פ.י שיווק ושירות רכבים בע"מ ואח' נ. חורי אליאס

הבקשה הינה להורות למשיב להחזיר לידי המבקשות את כל המסמכים החשבונאיים השייכים להן והמעוכבים על ידו.

המשיב טוען כי הוא רשאי לעכב את המסמכים החשבונאיים השייכים למבקשות, מאחר והמבקשות מסרבות לשלם לו את שכרו עבור השירותים שביצע עבורן במסגרת תפקידו כרו"ח. המשיב הגיש ביום 5.3.2006 תביעה כספית לבית משפט השלום, לחייב את המבקשות לשלם לו שכר טרחתו.

בית משפט השלום בעכו פסק

מאחר ולמסמכים החשבונאיים השייכים ללקוחו של רו"ח והמוחזקים ברשותו של רוה"ח ערך ייחודי ובלעדי ללקוח עצמו, בעוד שאין להם ערך כספי וחומרי כלשהו כלפי צד אחר, לרבות רוה"ח עצמו, הרי שהתשובה לשאלה העקרונית - האם לרו”ח זכות לעכב מסמכים חשבונאיים השייכים לאחר, בטענה כי זה מסרב לשלם לו את שכרו תמורת שירות שביצע רוה"ח - תלויה בהגדרת ייעודו ותכליתו של האמצעי הנקרא "עיכבון".

הגדרתו של "עיכבון" כאמצעי לחץ גרידא, עד שהלקוח ישלם את חובו הנטען של רוה"ח, מקימה זכות בידי רוה"ח לעכב את המסמכים. בעוד, שהגדרת תכליתו של העיכבון כסעד הנותן בידי המעכב להיפרע מהנכס המעוכב על ידו ולמימוש חוב באמצעות הנכס המעוכב, לכשיינתן פסק דין לזכותו של המעכב, מחייבת לקבוע כי אין לרו"ח זכות לעכב מסמכים חשבונאיים השייכים ללקוחו, מאחר ומאלה לא ניתן להיפרע, בהיותם חסרי ערך כספי וחומרי, מלבד לבעליהם בלבד.

הפרשנות הראויה לתכליתו של העיכבון צריכה להיות לאורו ולרוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות לקניין זכות יסוד היא. לאור האמור, הרי שיש לבחור בפרשנות המצמצמת באשר לתכליתו של העיכבון, היינו היותו סעד שיאפשר למעכב להיפרע מהנכס המעוכב, ולזנוח את הגדרתו "אמצעי לחץ" גרידא.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון ורוח חוק המיטלטלין, התשל"א-1971 (להלן - החוק). ההוראה בסעיף 11(ב) לחוק עונה על שאלה נוספת, באשר להגדרת הנכס בר העיכבון - שהינו מיטלטלין שיש להם שווי הניתן להשוואה עם שווי החוב, כך ובמידה ושוויים עלה על שווי החוב, תיעשה הפרדה במיטלטלין שעוכבו.

לאור האמור, מסמכים חסרי ערך כספי כלפי המבקש לעכבם, אינם ברי עיכוב.

בענייננו, המשיב מעכב מסמכים החשובים למבקשות בניהול השוטף של עסקיהן. כאשר בבוא יום הדין, לכשיינתן פסק דין לחובת המבקשות, לא תצמח למשיב כל תועלת ממסמכים אלה. עיכוב המסמכים ע"י המשיב גורם לפגיעה בזכות הקניין של המבקשות, והכל בשלב מקדמי, בטרם הוכרעה המחלוקת ביניהם, ובטרם חוייבו אלה בפסק דין.

מלבד העדר התועלת לפרוע חוב פסוק, בעתיד, יוצא כי ייתכן והמשיב יפסיד בדין, וכך נמצאנו גורעים מזכות יסוד בלא שניתן לתקן הנזק שנגרם כעת, בשלב ראשוני זה. באיזון הראוי של השיקולים, יש לקבוע כי אין למשיב זכות עיכבון על המסמכים החשבונאיים השייכים למבקשות ושנמסרו לו על ידן.

להבדיל מהוראת סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, בחוק רואה החשבון, תשט"ו-1955, אין כל הוראה המתייחסת לזכות לעכב מסמכים או כל נכס אחר ע"י רו"ח, בתפקידו זה. המדובר בהסדר שלילי, היינו שאין זכות לעיכבון של מסמכים חשבונאיים כאמור, מאחר וניתן להניח כי המחוקק שלל זכות זאת בהיות מסמכים אלו חסרי ערך כספי כלפי רוה"ח עצמו.

המשיב יחזיר לידי המבקשות את כל המסמכים החשבונאיים השייכים להן והמוחזקים ברשותו, לאלתר.

הבקשה התקבלה. המשיב ישלם למבקשות הוצאות בסך 2,500 ₪.

ניתן ביום: 26.3.2006 בפני: כב' השופט ו. חאמד. ב"כ המבקשות: עו"ד גרינוולד; ב"כ המשיב: עו"ד ג'ובראן.