לא הותר ניכוי מס תשומות לנישום בגין עסקה עם אביו
ע"ש 2675/98, ע"ש 1623/99, ע"ש 1543/00, ע"ש 1592/00 גלם ניסים נ. מנהל מס ערך מוסף – אשדוד המערער הינו בן המנוח פנחס גלם ז"ל, שנפטר בשנת 2003 (להלן – האב או המנוח). המנוח עסק בסחר בגרוטאות מתכת ולצדו עזרו המערער ואחים נוספים. באוגוסט 1995 נרשם המערער כעוסק מורשה, ומאז ועד אפריל 1999 הוציא לו אביו חשבוניות מס רבות מאד, לפיהן רכש המערער מאביו סחורות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים. המערער קיזז את מס התשומות שבאותן החשבוניות ממס העסקאות שהתחייב בו כל אותן השנים. לטענת המשיב, כל אותן עסקאות מכירה מהמנוח לבנו המערער לא שיקפו עסקאות אמיתיות. המערער לא היה אלא חולית מעבר פיקטיבית בסחר האמיתי של הסחורות. המשיב הוציא שומות תשומות למערער ביחס לחשבוניות וחייב את המערער בכפל הקנס הקבוע בסעיף 50 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן – החוק). בנוסף פסל המשיב את ספרי המשיב לשנים 1999-1998, בשל סדרה ארוכה של ליקויים שנתגלו בספריו וחייבו בקנס של 1% ממחזור עסקאותיו לאותן השנים. על כך הערעור. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק המערער לא רכש סחורה כלשהי מספקיה המקוריים. מי שעשה זאת היה אביו והסחורה שרכש הונחה בחצר של אביו ובמקום ניהול עסקיו. המערער לא מכר סחורה כלשהי אלא ללקוחותיו של אביו – וגם זאת רק לאחר שהוטלו עיקולים על אביו ואז "החליטו שניהם" שמכאן והלאה "מוכר" הסחורה לאותם הלקוחות יהיה המערער ולא אביו. הסחורה שרכש המערער מאביו לא זזה בכלל מחצרו של אביו, אלא הובלה משם ישירות על ידי אביו ללקוחותיו. למערער לא היו תשומות או הוצאות כלשהן בכל הקשור ל"עיסקאותיו" – בהן גולגלו עשרות מיליוני שקלים. מלוא התמורה שקיבל המערער מהלקוחות הועברה על ידו ישירות לאביו למעט 1% שהותיר המערער בידיו – על פי טענתו. ברם, גם לענין זה אין אסמכתא או אישור כלשהם. לאור האמור, אין ולא היתה משמעות ותוכן מסחרי או כלכלי כלשהו לחלקו של המערער בעסקאות המכירה שהתנהלו לאמיתן בין אביו לבין הלקוחות – שהיו לקוחותיו של אביו. נעדרת היגיון מסחרי, כלכלי, או אחר, דרך ההתנהלות המשונה, בה רוכש הסחורות מהספקים הוא האב, לקוחות אותן הסחורות הם לקוחותיו של האב, אחסון הסחורות נותר כל העת בחצריו של האב, הובלתן ללקוחות נעשית על ידי האב – ומלוא תמורת המכירה (למעט הטענה בדבר 1% שלא הוכחה כל עיקר) מועברת גם היא לאב. מכלול נסיבות אלה מצביע על כך כי חלקו של המערער באותן העסקאות היה פיקטיבי ולמראית עין ולא נועד אלא להסוואת מניע כזה או אחר שהיה למנוח בדרך התנהלות זו, שנועדה להסוות את היותו הגורם היחידי שמאחורי כל אותן העסקאות. בהינתן כל אלה, "עיסקאות המכירה" כביכול מהאב לבנו לא היו כלל "עיסקאות" כמובנן וכהגדרתן בסעיף 1 לחוק, שכן, אותן מכירות לא נעשו כלל במהלך "עיסקו של המערער" – "עסק" שלא קם ושלא היה. כל אותן "עיסקאות המכירה" שנערכו בין המנוח לבין בנו המערער הינן עיסקאות "בדויות" או למצער "מלאכותיות". המערער נכשל בהרמת נטל הראיה לענין שומות התשומות ודין ערעוריו לענין זה להידחות. הסחורות נשוא חשבוניות המס, ככל שנמכרו ללקוחות, לא נמכרו על ידי המערער, אלא נמכרו למעשה על ידי אביו המנוח, שכן, "מכירתן" מלכתחילה על ידי המנוח לבנו המערער לא היתה אלא פיקציה נטולת תוכן מסחרי או כלכלי כלשהו. המסקנה המתבקשת מכך הינה, כי ככל שהמערער הוציא חשבוניות מס שלו ל"לקוחות" ביחס למכירת אותן הסחורות – אותן חשבוניות המס לא הוצאו כלל בגין עסקאות שביצע המערער וממילא חשבוניות המס שהתיימר המערער להוציא בגין אותן המכירות הוצאו מבלי שהיה רשאי לעשות זאת על פי סעיף 47(א) לחוק. לאור העובדה שהמדובר בסחורות אשר לאמיתו של דבר לא נרכשו על ידי המערער מאביו המנוח, אלא למראית עין בלבד - ברי כי מכירתן ללקוחות לא נעשתה "על ידי המערער במהלך עסקו". בנסיבות אלה קמה על פני הדברים סמכותו של המשיב לפי סעיף 50(א) לחוק לחייב בכפל מס. כל "מכירותיו" של המערער לא היו עסקאות שנעשו על ידו במהלך עסקיו שלו, אלא מסווה פיקטיבי לעסקאות שנעשו, אם בכלל, על ידי אביו המנוח. לאור האמור, צדק המשיב בחייבו את המערער בתשלום כפל הקנס בגין החשבוניות שהוצאו על ידו ל"לקוחות" באותן העסקאות. עם זאת, מתקבל ערעור המערער באופן בו היקף חיובו של המערער בכפל הקנס יהיה בסכום של 7,140,000 ₪. המערער העיד כי ניהל ספר תקבולים ותשלומים, כי רשם חשבוניות וכי לא ניהל ספר קבלות, לא ניהל ספר תנועות מלאי, רשימות מלאי לסוף שנה וספר תעודות שקילה. ההתחשבנות המסועפת בין המערער לבין אביו המנוח נעשתה רובה ככולה במזומן, מבלי שקיים תיעוד כלשהו לענין זה. הצטברות הליקויים הנ"ל עולה באופן ניכר כדי פגם מהותי בניהול ספריו של המערער. בדין נפסלו ספרי המערער ובדין חויב הוא עקב כך בקנס של 1%. הערעור נדחה ברובו. המערער ישלם למשיב הוצאות בסכום כולל של 50,000 ₪. ניתן ביום: 14.3.2006 בפני: כב' השופט י. אלון. ב"כ המערער: עו"ד ש. טננבלט ועו"ד י. ליכטר; ב"כ המשיב: עו"ד מ. פורת – פמ"ד.
