חובת הגילוי המוטלת על מועמד לעבודה

ע"ע 1487/02 עמוס סופר נ. רשת אורט ישראל, ניתן ביום 29.12.2005.

עובדות

עמוס הוא מורה במקצועו. הוא הגיש את מועמדותו כמורה לתנ"ך ועברית לבית הספר התעשייתי בתל-נוף שבבעלות רשת אורט ישראל. את המועמדות הוא הגיש למנהל בית הספר.

לאחר מספר פגישות עם בעלי תפקידים מרכזיים בבית הספר, כולל שיעורי מבחן, קיבל עמוס מכתב קבלה. במכתב זה צויין כי דרושה הסכמה של רשת אורט לישראל. הובהר לעמוס כי הדרישה להסכמת רשת אורט לישראל פורמלית, ואף נקבעה לו מערכת שעות.

ב-20.7.1997, למעלה מחודש מאז נתקבל לעבודה, נשלחה לו הזמנה לישיבת מורים (שנדחתה אחר כך) ועמוס הסיק כי אין כל בעיה בעניין קבלתו לעבודה.

ביום 24.8.1997 קיבל עמוס מכתב ממנהלו החדש של בית הספר המודיע לו כי רשת אורט לישראל לא תעסיק אותו בשנת הלימודים הקרובה.

הסתבר כי עמוס פוטר קודם לכן מבית ספר שער הנגב השייך גם כן לרשת אורט ישראל. פיטוריו מאותו בית ספר היו מטעמים פדגוגיים. את כל זאת לא גילה עמוס בראיונות שקויימו עימו.

בערעור שהוגש עלתה הסוגיה של מידת חובת הגילוי ותום הלב הנדרשת ממועמד לעבודה בהתחשב בזכות לפרטיות.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

משא ומתן לקראת יצירת יחסי עבודה הוא משא ומתן לקראת כריתת חוזה. בכך הוא דומה לכל משא ומתן לקראת כריתת חוזה וחלים עליו עקרונות דיני החוזים. חלות עליו גם הוראות דיני החוזים באשר לחובת הגילוי.

השאלה היא מהי חובת הגילוי אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות, היה על הצד השני לגלותן. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע חובת משא ומתן בתום לב. חובת תום לב זו במשא ומתן לקראת כריתת חוזה מסחרי, דורשת שכל צד למשא ומתן ידאג לאינטרסים של עצמו אך לא יפגע באלו של הצד השני למשא ומתן.

כאשר מדובר במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, לקראת יצירת יחסי עבודה, דרוש תום לב מוגבר. מדובר ביצירת יחסים מתמשכים וקרובים, דינמיים וגמישים. יחסים שאינם מסתיימים עם הקיבול, כריתת החוזה וביצוע העיסקה, כביחסים מסחריים. כשבחוזה עבודה עסקינן, הצדדים עומדים להתקשר ביניהם, לא בחוזה למכירת טובין, אלא ביחסים מתמשכים, יחסי קרבה ושיתוף. לכן כל צד שואף לדעת כל דבר רלוונטי על הצד השני.

חובת הגילוי ביחסי עבודה היא מוגברת, אך איננה מוחלטת. חובת הגילוי המוגברת המוטלת על העובד הפוטנציאלי ועל המעביד הפוטנציאלי פוגעת בפרטיותם של כל אחד מהצדדים. כאשר עומדים זה מול זה שני אינטרסים נוגדים, יש לאזן בינהם. האיזון הנכון ייתן משקל כבד לחובת הגילוי בהתחשב בכך שמדובר ביצירת יחסי עבודה, תוך הגנה על הפרטיות, כך שהצדדים לא יצטרכו לגלות פרטים בלתי רלוונטיים לעבודה המוצעת. על קנה המידה לבחינת האיזון בין דרישת הגילוי לזכות לפרטיות להיות קנה מידה אובייקטיבי. זהו קנה המידה של דרישת תום הלב.

במקרה זה, העובדה שעמוס פוטר מנימוקים פדגוגיים היא עובדה רלוונטית ליחסי מורה-מוסד חינוכי, באופן שחובת הגילוי גוברת על הזכות לפרטיות. טענתו של עמוס שהוא לא הסתדר עם מנהל אותו בית ספר ושלמעשה זו היתה סיבת פיטוריו, אינה מצדיקה אי גילוי.

חובת תום הלב המוגברת ובכללה חובת הגילוי המוגברת חלים לא רק על מעביד. הם חלים גם על עובד. המינימום הנדרש הוא גילוי ניסיון קודם במקצוע ואי הצלחה בו. בעיקר נכון הדבר כשמדובר במקצוע כמו הוראה. סוף דבר - הערעור נדחה. עמוס ישלם לרשת אורט ישראל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ תוך 45 יום.