מחלה שנגרמה עקב עישון פסיבי הוכרה כפגיעה בעבודה
ב"ל 1896/01 קרמר אריה נ. המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום: 6.12.2005
עובדות 1. התובע, יליד 1945, עבד במשרד התחבורה בתפקיד מנהלי משנת 1970. 2. בשנת 1997 הועבר מקום עבודתו של התובע למבנה בן 5 חדרים במתחם משרד הרישוי בחולון. למתחם היתה כניסה אחת, כאשר 5 חדרים מסודרים מסביב ללובי. 3. אחת הפקידות ישבה בלובי ועישנה באופן כבד במרחק 2 מטרים מהמקום בו עבד התובע. התובע עבד לבדו בחדר שגודלו 3-2.5 מטרים ובו חלון ומזגן ודלת הפונה ללובי, שם ישבה כאמור העובדת המעשנת. העשן חדר לחדרו של התובע, אשר בילה בחדר את מרבית שעות עבודתו. 4. לאחר כחצי שנה, בה נחשף התובע לעשן כבד, חלה התובע במחלה בדרכי הנשימה. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) בגין פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 5. המוסד כפר בקשר הסיבתי הרפואי בין מחלת התובע לבין עבודתו, וטען כי מחלת התובע אירעה על רקע מצב בריאותו הקודם. לחילופין טען המוסד כי השפעת העבודה על הופעת מחלת התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. מכאן התביעה. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו פסק 1. התובע נחשף במקום עבודתו לעישון פסיבי. עישון פסיבי, שהינו גם עישון כפוי על האדם החשוף לו, מתרחש כאשר אדם שאינו מעשן שואף לריאותיו עשן סיגריות שמעשנים אנשים אחרים הנמצאים בסביבתו. אותם מעשנים פסיביים נאלצים לשאוף לקירבם את העשן בדומה למעשנים עצמם, ובכך הם הופכים בעצמם ל"מעשנים". 2. נזקי העישון הפסיבי במקומות עבודה הוכרו על ידי המחוקק, אשר הגביל על פי חוק את העישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה. הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת היום בעולם המערבי, אשר נוכח לדעת כי תופעת העישון, לרבות העישון הפסיבי, מביאה לתחלואה והעדרויות רבות מהעבודה. 3. במקרה דנן, קבע מומחה רפואי כי לתובע נגרמו פגיעות זעירות (מיקרוטראומות), בהיותו חשוף לעשן סיגריות כבד במשך חצי שנה. התוצאה המצטברת של פגיעות אלה היתה מחלתו של התובע. 4. המומחה הרפואי אמנם קבע כי לתובע היה רקע אישי של רגישות בדרכי הנשימה, אך חשיפתו לעשן סיגריות במקום העבודה גרמה להחמרת מצבו. התובע גם נחשף לזיהום אויר ברקע עבודתו, אשר נבע מהימצאות אזור תעשיה ומגרש חנייה בסביבה. 5. על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה או הליקוי לבין ארוע בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות והנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של יועץ רפואי, שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי. מקריאת חוות הדעת של המומחה, עולה כי לתובע היתה מחלה קיימת, אך היא הוחמרה על ידי אירועים זעירים של פגיעה בדרכי הנשימה בתקופת עבודתו במקום המדובר. 6. פגיעה בעבודה יכול שתתרחש על דרך של גרימה, או על דרך של החמרה. במקרה של החמרה, כבר הביא הרופא בחשבון שהרקע הכללי לבואה של המחלה הוא נתוניו האישיים של התובע, אך העיתוי בו פרצה המחלה הוא תוצאה של הנסיבות, אשר החמירו את מצבו של התובע. 7. התובע הרים איפוא את הנטל והוכיח כי מחלתו הוחמרה על ידי פגיעות זעירות שאירעו כתוצאה מחשיפתו לעשן הסיגריות במשך כחצי שנה. המוסד, מאידך, לא הוכיח כי משקל נתוניו האישיים של התובע היה הגורם המכריע להחמרת מצבו. לפיכך, יש לקבוע כי מחלת התובע, אשר הוחמרה עקב תנאי עבודתו, היא בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. 8. התביעה מתקבלת. אין צו להוצאות.
