נדחתה בקשה להארכת המועד להגשת דוח להחזר מס

בש"א 25181/05 בתיק עיקרי ה"פ 1349/05 אמנון יוסף ואח' נ. מדינת ישראל-רשות המיסים

המבקשים היו ו/או הינם שכירים בחברות היי-טק ישראליות, אשר מניותיהן או מניות חברות אם שלהן נסחרות בבורסות לניירות ערך מחוץ לישראל. במהלך השנים שקדמו לתיקון 132 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), הוענקו למבקשים אופציות לרכישת מניות בחברות הנסחרות בחו"ל. בשנת המס 1999 מימשו המבקשים את מקצת האופציות שהוקצו להם במניות ואף מכרו אותן. בעקבות כך שילמו המבקשים מס בשיעור מלא בדרך של ניכוי במקור.

המבקשים לא הגישו עד כה דוח שנתי לרשויות המס אודות פירוט הכנסתם החייבת לשנת 1999 ושבה ייכלל הריווח ממימוש האופציות. אם לא יקבע אחרת, על המבקשים להגיש דוח לגביה עד ליום 31.12.2005, על פי סעיף 160(א) לפקודה.

לשיטתם של המבקשים, יש להחיל עליהם שיעור מס מופחת בגין מימושי האופציות, לאור החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה במספר פסקי דין, עליהם הוגשו ערעורים על ידי המשיבה לבית המשפט העליון (להלן - פסקי הדין).

המשיבה סירבה להיעתר לבקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת דוחות להחזרי מס מטעמם ביחס לשנת המס 1999. עניינה של בקשה זו הוא מתן צו הצהרתי זמני, לפיו פרק הזמן שיחלוף ממועד הגשת הבקשה ועד למתן החלטה בתיק ההמרצה נשוא הבקשה, לא יובא במניין תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 160(א) לפקודה, בכל הקשור להגשת בקשות להחזרי מס לשנת המס 1999.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק

בקשת המבקשים להאריך המועד, כביכול בפן הדיוני, הרי היא למעשה בקשה מהותית להארכת תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 160(א) לפקודה ובקשה כזו חורגת מסמכויות בית המשפט שבתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התרת הארכת מועד זו חותרת תחת אושיות עקרון סופיות הדיון, תכליתה ומהותה של ההתיישנות.

המבקשים טוענים כי לו הייתה המשיבה פועלת להשבת המס ששולם ביתר על פי פסקי הדין, ניחא, אולם המשיבה בוחרת שלא להשיב הכספים כל עוד לא תתברר השאלה בפני בית המשפט העליון. המבקשים מבקשים כי בשל מדיניותה זו של המשיבה, לא ישחיתו הם זמן ויסכנו כספם בהוצאות הגשת הדוח, כאשר יתכן ויסתבר לאחר הכרעת בית המשפט העליון, כי אינם זכאים הם להחזר מס.

המשיבה שוקלת התרת ההחזרים לאור מגבלות גביה שעשויות להתעורר בעתיד אם יתקבל ערעורה ומגבלות הקבועות בפקודה בקשר עם חלוף מועדים וכיוצא באילו, כאשר מנגד היה ויקבע החזר מס, הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ובכך נשמרת זכותו הקניינית של הנישום בכספו. אין מדיניות המשיבה בלתי סבירה בעליל, בפרט לאור היקף ההחזר בו מדובר.

מצד אחד עומד סיכון כלכלי מסוים של המבקשים ומהצד האחר יציבות מערכת המס כמו גם המשפט, בקשר עם סופיות מועדי התיישנות. טעמו של הסיכון הכלכלי המסוים שנוטלים על עצמם המבקשים את החזר המס, אינו יכול להוות טעם של ממש להאריך המועד הקבוע בסעיף 160(א) לפקודה, מול חוסר הודאות שעלול ליצור פתיחתו של שער זה בנוגע לתקופת ההתיישנות.

המשיבה הציעה כי עם הגשת הדוחות ועריכת שומות למי מהמגישים, תינתן ארכה להגשת השגה עד להכרעת בית המשפט העליון. בכך יש כדי לצמצם ביותר את העלויות אליהם מפנים המבקשים ולהקטין את החיכוכים הבירוקרטים להם הם טוענים.

המבקשים לא קנו לעצמם כל זכות טרם הוגש הדוח המאשש את טענתם להחזר. המבקשים טוענים לפגיעה בזכותם אלמלא יוארך המועד, אולם זכות זו קמה עם הגשת הדוח. פסקי הדין ניתנו זה לא מכבר. המבקשים היו יכולים לשקול ככל נישום אחר את כדאיות הגשת הדוח, ובהתאם להחלטתם יתכבדו ויגישוהו במועד הקבוע בפקודה.

הבקשה נדחתה ומתייתר הדיון בתובענה העיקרית. המבקשים ישאו בהוצאות שכר טרחת המשיבה בסך 11,500 ₪.

ניתן ביום: 20.12.2005 בפני: כב' השופט א. מגן. ב"כ המבקשים: עו"ד זאב אוסלקה, עו"ד טלי ירון-אלדר ועו"ד פרי מנוביץ; ב"כ המשיבה: עו"ד אהובה סימון מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).