לפעמים מומלץ להקשיב לברוקרים
ימי סיכום שנה מתרגשים על עם ישראל. שוק ההון כמרקחה וכולם עומדים בתור לסכם את שנת 2005 המעולה. מה זאת אומרת מעולה? מצוינת. שופרא דשופרא. כולם עומדים לצאת בסיכומים, וגם אנחנו, מן הסתם, נחטא בכך פה ושם. אחרי כמעט שלוש שנים של גאות בשוק ההון, כיף להתחיל לסכם. הבורסה עלתה והמריאה, התשואות זינקו מכל עבר.
קל לנו גם לחטוא ולהיות ציניים כלפי הברוקרים הפרטיים. מה כבר לא כתבנו עליהם? שהם תמיד אופטימיים, שהם חייבים להיות "שמחים" לגבי השוק בכדי שלא "לירות לעצמם ברגל". אבל מדי פעם חשוב לעצור ולפרגן לגדולים שביניהם. כך קורה שהתגלגלה לידינו סקירה של אחד הברוקרים הפרטיים הגדולים בישראל, צבי סטפק, מבעלי ומקימי בית ההשקעות מיטב.
בסקירה שפרסם סטפק ב-20 באוקטובר 2002, כן - לא טעיתם, הוא חזה וראה דברים, שהיו גורמים למשקיעים רבים למרוט כמה שערות מקרקפתם. כל אחד היה רוצה מכונת זמן שתחזיר אותו לאחור, לנקודות השפל ההן בשנת 2002, כשהכל נהיה שחור. כשאיש לא רצה לרכוש שחרים עם תשואה של 11%, ובתי המלון התפוצצו בארוחות "סדר פסח". באותה שנה ביצע שוק האג"ח "דאבל דיפ". נקודת השפל הראשונה נרשמה בסוף יוני, אז הדולר נשק ל-5 שקלים והשחרים הניבו 11%, והשניה ב-3 בנובמבר, כשהדולר שוב נסק והשחרים שוב נחלשו מאוד.
צבי סטפק פרסם את הסקירה שעליה אנחנו מדברים, מספר ימים לפני השפל השני של 2002. מאותם ימים ואילך לא ראתה הבורסה את הסומק האדום כמעט בלחייה. דבריו, מעוררים אותנו להערכה שלה הוא ראוי. מי שאמר "אין נביא בעירו", ידע את אופי בני האדם וידע מה הוא אומר. שימו לב לניתוח הבא:
"הבעיה של שוק איגרות החוב ביוני (2002, ח.ש) הייתה - פאניקה של מוכרים. הבעיה של שוק איגרות החוב כיום הינה - פאניקה של קונים", מציין סטפק בסקירה. הוא מוסיף כי מהות המשבר השני בחודש אוקטובר של אותה שנה היתה שונה בתכלית מהמשבר הראשון. היא נבעה מהחששות של הגופים המוסדיים שאם יתחילו לאסוף את הסחורה בשוק במחירי שפל שעלולים להתדרדר, הם יסיימו את 2002 בתשואות גרועות.
"הזדמנויות ההשקעה שיצר המשבר הנוכחי בשוק ההון הן אטרקטיביות ביותר. נכון, הן יכולות להיות עוד יותר אטרקטיביות אם השערים ימשיכו לרדת והתשואות לעתיד ימשיכו לעלות. אבל, כיצד, יצדיק בעתיד מנהל השקעות את החלטתו שלא לקנות כיום איגרות חוב צמודות למדד של ממשלת ישראל עם תשואה שנתית לפדיון של 6%", מציין סטפק.
הוא ממשיך ומציין באותה סקירה "השוק הנוכחי, שהוא שוק משברי, יוצר עיוותים שמשמעם הזדמנויות קנייה, גם אם אפשרי שתהיינה בעתיד הזדמנויות קנייה טובות מאלה". סטפק זיהה עוד בשנת 2002 מצב בשוק שאותו הגדיר כחוסר משקל וכסוג של אנומליה.
ואם כבר מפרגנים. נציין עוד לזכותם של כלכלני מיטב, שכבר בפברואר 2003, כתבו בסקירה ש"רמת המחירים הנוכחית בשוק המניות היא נמוכה בכל קנה מידה כלכלי". הם התריעו כי "מכפיל ממוצע הינו מדד מטעה מאוד. לפיכך, נכון יותר להתייחס למכפילי הרווח של מניות המייצגות חברות מובילות, שכן בבורסה בתל-אביב אין כנראה צורך אמיתי ביותר מאשר 200-300 חברות".
עוד ציינו כלכלני מיטב באותה סקירה כי אחד הסימנים המובהקים המשמשים כאינדיקציה לרמתו של שוק המניות הוא התייחסותם של בעלי העניין בחברה לרמה שבה נסחרות מניותיהם.
"חרף מחנק האשראי במשק וחרף חלופות השקעות מעניינות מאוד, אפשר להבחין בשלוש תופעות המשתלבות ומתנקזות לאמירה אחת: רכישות מוגברות של בעלי עניין במניותיהם; רכישה עצמית של מניות ע"י החברות הבורסאיות: מניות רדומות; עשרות רבות של הצעות רכש למניות במחירים הגבוהים בעשרות אחוזים מרמתן הבורסאית".
אז לכל מי שמצטער על כך שלא היה לו את הראש להכנס לשוק בנקודת השפל נגיד, תשמע - זה לא פשוט. גם לנו לא היה את הראש. אבל לפעמים, לא תמיד, כדאי להקשיב לברוקרים. אחרי הכל, הם אמנם שמחים ואופטימיים מטבע תפקידם, אבל הם יודעים יותר מאחרים על אופי המשקיעים בשוק, המבקשים להשקיע פעמים רבות בעזרתם.
