צעד קטן לעמיר פרץ זינוק גדול לאחור למדינה
אתמול (ה') הוכרז על נצחונו של עמיר פרץ בבחירות לרשות מפלגת העבודה. הסתבר לנו שככל הנראה מרכז מפלגה זה מרכז מפלגה, אין הבדל בין מרכז הליכוד למרכז העבודה למרכז חד"ש - הכל אותו הדבר. הכל מרוח בעסקנים פוליטים, ברודפי בצע וקבלני קולות.
נציג המפלגה הנבחר הוא בהחלט לא הטוב ביותר מבין המועמדים או הראוי ביותר, את זה כבר ראינו מספר פעמים בתקופת בחירות בארץ. הנציג הנבחר הוא זה שיודע לעשות את ה-"קומבינה" הטובה ביותר עם "בוחריו" קבלני הקולות. גם הסטטיסטיקאים והפוליטיקאים מכירים בעובדה הזו כאשר הם קובעים כי אחוז הצבעה קטן או גדול ישפיע כך או כך על תוצאות הבחירות.
כשהעולם צועד קדימה, כששווקים ברחבי העולם מתעוררים ומבינים את משמעויות המשק החופשי, כלכלת צמיחה ועבודה בעבור תמורה. כשמדינות מתחילות להבין כי כלכלת רווחה אינה כלכלת חינם ואם אינה מנוהלת כראוי עלולה להסתיים בטרגדיה. כשלהמון מתחיל לחלחל הרעיון כי יציבות וצמיחה מגיעים מעבודה קשה ולא בחינם.
כשהרעיון שכל אחד יעבוד לפי יכולתו ויקבל תמורה לפי צרכיו מפנה את מקומו לאידאה שכל אחד יעבוד לפי יכולתו ויקבל תמורה לפי יכולתו, מגיעה מדינת ישראל ומכריזה כי היא יודעת יותר טוב מכולם מה הכי טוב. מגיע מרכז הקבלנים של המפלגה השנייה בגודלה בארץ ובוחרת את מלך מלכי איגוד איגודי האיגודים, הסוציאליסט המוצהר, עמיר פרץ לעמוד בראשה.
יפה עשתה היום הבורסה כשירדה כמעט 2% בתחילת המסחר, וחבל שלא ירדה בשיעור חד יותר, את גודל הרעה צריך להציג בריש גלי. האמת שלמשקיעים בארץ באמת יש ממה לחשוש, אם האלטרנטיבה הכלכלית היחידה למשק קפיטליסטי מתון היא משק סוציאליסטי. "שוק חופשי – כן", "שוק תחרותי- כן", את הססמאות הללו זרק מוקדם יותר עמיר פרץ שמייצג כעת, בין היתר, את המשנה הכלכלית של מפלגת העבודה, אבל מה לעזאזל מבין עמיר פרץ בשוק חופשי ובשוק תחרותי?
הרי הוא, בכוחות עצמו ניהל בשרביטו את השביתות הדרקוניות של השנים האחרונות כנגד השוק התחרותי, כנגד ההפרטות וכנגד תחרותיות!
הבעייתיות הגדולה ביותר עם משנתו הכלכלית של עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, היא זו המפורטת באחד המשפטים המתארים את ראייתו הכלכלית, "המשק הישראלי יתבסס על תחרות, במסגרת כללים המבטיחים שהתחרות לא תהפוך לג'ונגל".
ראשית, מי שמשתמש במלה "ג'ונגל" במשנתו הכלכלית, אני לא ממש בטוח שאני רוצה שינהל לי את הכלכלה, אבל הבעייתיות הרבה יותר עמוקה ממספר מילים שלא נמצאות במקומן. מר פרץ מצהיר באופן חד וברור כי הוא מתכוון לצמצם את התחרותיות במשק. הוא מדגיש כי "התחרותיות" במשק תתנהל תחת כללים המבטיחים כי היא לא תהפוך ל-"ג'ונגל" כלומר עמיר פרץ, באם יהפוך לראש ממשלה, מתכוון לעודד התערבות ממשלתית בשווקים, הוא מתכוון לכתוב "...כללים המבטיחים..." כלומר להגביל את חופש הפעולה בשווקים. הוא מצהיר על כך במשנתו הכלכלית תחת מסווה של תחרותיות וחופש.
מעניין שאת כהונתו כיושב ראש האופוזציה מתחיל עמיר פרץ בהרס וחורבן, באיומים על יציאה מהממשלה, והליכה לבחירות. מי ישלם את כלכלת הבחירות הבזבזנית אתם שואלים? כמובן שהאזרח, הוא הרי תמיד משלם על מהלכיו הפוליטיים של מר פרץ, והכל כמובן בשם "הרווחה המיוחלת". גם על נזקי שביתות העבר שילם האזרח, התעשיין והעובד הפשוט אבל תמיד איכשהו גלגל יו"ר ההסתדרות את האשמה על הממשלה וטאטא מתחת לשטיח את נזקי הענק ששביתותיו גרמו למשק.
הוא הרי גורם נזק למשק בשם "הרווחה" - הממשלה, כנראה שלא. עמיר פרץ בנה לעצמו תדמית של אנדרדוג הנלחם למען אלה "מעוטי היכולת", הבעייה היא שהוא נלחם בעבורם בלי קשר אם הם צודקים או לא ובלי קשר אם הם מעוטי יכולת או לא.
מפלגת העבודה מבטיחה כעת, לאחר בחירתו של עמיר פרץ דברים יפים ומגוונים כמו מדינת רווחה מתקדמת, חינוך חינם ושוויוני מהמעון ועד לאוניברסיטה, סל בריאות מורחב, אשפוז לכל נזקק ונגישות לטיפול רפואי, שירותי סיעוד המכבדים את המקבל, דיור הולם לכל תושב כחלק מחובות המדינה, תוכנית לשיכון זוגות צעירים, הגנה על הצרכן הישראלי וכוח הקניה שלו, שימור וטיפוח מערכות האקולוגיה וערכי הטבע והנוף.
מעניין יהיה לראות כיצד מתכננת מפלגת העבודה לממן את תכנית הרווחה המפלצתית של עמיר פרץ. אולי על ידי העלאת מסים? אולי על ידי הגדלת הגרעון? בוודאי לא על ידי עידוד השקעות בארץ - כי הרי מי ירצה להשקיע כאן, אם נהפוך למשק ריכוזי ולא תחרותי? לפעמים אנשים שוכחים, במיוחד אלה הנמצאים בצידה השמאלי והקיצוני של המשנה הכלכלית, שהוצאות צריך לממן.
כלכלת רווחה לא תתאפשר אם למדינה לא יהיה כסף לממן אותה. לממשלה לא יהיה כסף לממן אותה אם היא לא תגדיל את הגרעון או תעלה מסים, תגייס כסף ממשקיעים זרים או תנפיק אג"ח, הממשלה לא תגייס כסף ממשקיעים זרים אם היא לא תעודד תחרותיות ותתנהל לפי חוקים של משק מתוקן ומערבי.
יחד עם כל האמור לעיל, בבחירתו של עמיר פרץ, יש בכל זאת משהו שונה, אולי שביב של תקווה שמתחבא לו אי שם מאחורי העסקנים הפוליטיים והמפלגה המתאבדת. בבחירה של עמיר פרץ בחרו לראשונה, נציגי מרכז של מפלגה גדולה בישראל, מנהיג חברתי ולא גנרל או מנהיג בעל סנטימנט היסטורי.
אולי בכך, הבחירה של מר פרץ, ששולחת את האידיאולוגיה הכלכלית של המדינה כמה עשרות שנים אחורה, מצעידה את המבנה הפוליטי של המדינה כמה שנים קדימה.
מאת יניב לפן.
