זהות בין מוציא החשבוניות לבין מי שסיפק שירותים

ע"ש 1075/02 מדקו פיתוח ותשתית בע"מ נ. הממונה על אגף מכס ומע"מ

המערערת היא חברה הרשומה בישראל, שעסקיה בעיקרם מתנהלים בשטחים. המערערת זכתה במכרז לפיתוח תשתיות באזור בית לחם - חברון.

לצורך ביצוע העבודה, התקשרה המערערת, לגרסתה, עם קבלנים ישראלים ושילמה להם. מקבלנים אלה קיבלה המערערת חשבוניות של מספר חברות (להלן - החברות).

על פי גרסת המערערת, למנהליה, שאינם יודעים את השפה העברית, לא היתה כל סיבה לחשוד שמדובר במנפיקי חשבוניות פיקטיביות, ועל כן מסרה בידיהם את תשלום המע"מ.

על פי גרסת המשיב, החברות לא הגישו לו דו"חות. לטענתו, מדובר בחברות הידועות כחברות שעל שמן נמסרות חשבוניות פיקטיביות.

המשיב טוען כי אף אם המערערת לא ידעה כי החשבוניות הוצאו שלא כדין, היא לא עמדה בחריגים שנקבעו בפסיקה להכרה בחשבוניות שאינן כדין. על כן, המשיב לא התיר למערערת לנכות את מס התשומות בגין החשבוניות. על כך הערעור. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק

המערערת העסיקה פועלים לביצוע פרויקט ופועלים אלו עבדו בעבור תשלום ששולם על ידה, אולם המערערת הסתפקה בידיעה שמדובר בקבלני משנה, ולא התעניינה לגבי הקשר בין המועסקים לבין החברות שעל שמן ניתנו החשבוניות. כיצד, אפוא, ניתן לקבוע כי החברות שעל שמן החשבוניות אמנם הועסקו על ידה?

אמנם, אין בידי בית המשפט לומר כי לא קיימת כל עסקה מאחורי אותן חשבוניות. המערערת העסיקה אנשים לא מעטים לצורך בניית קו צינור המים ושילמה להם את הסכומים אשר בחשבוניות, אבל אין די בכך.

בעיית חשבונית פיקטיבית אינה קיימת רק כאשר לא עומדת מאחוריה כל עסקה. גם במקרה שבו אין זהות בין מוציא החשבונית לבין המועסק בפועל, נחשבת החשבונית לחשבונית פיקטיבית.

המערערת למעשה הודתה בכך שכלל לא ניסתה לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק. ברור כי לא ניתן לומר לגביה כי נקטה את כל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות.

החשבוניות לא היו תקינות על פי מראן. אכן הדבר ניכר לעיני קורא עברית, אולם מנהל המערערת אינו כזה. למרות זאת, גם כאן דומה שנקיטת אמצעים פשוטים, כמו הסתייעות בקורא עברית, היתה מאפשרת למערערת לגלות את הדברים שקורא עברית היה מגלה מיד.

המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי החשבוניות שבאמצעותן קיזזה תשומות הן חשבוניות כדין.

נראה כי מנהל המערערת סבר כי די בכך שהעבודה מתקדמת בקצב הולם, אולם גם אם המערערת הוציאה את ההוצאה ושילמה למועסקים בפועל - אין בידה להישען על עצם עובדה זו בבואה לנכות תשומות.

הערעור נדחה. המערערת חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. ניתן ביום: 2.8.2005 בפני: כב' השופטת מ. מזרחי. ב"כ המערערת: עו"ד א. שריף; ב"כ המשיב: עו"ד י. הירשברג.