שלילת פיצויים מעובד שהקים עסק מתחרה לעסק המעביד
ע"ב 7377/00 זיאד כמאל עבד אל ע'אני גראב נ. הסחוג של אמא-ששון בע"מ, ניתן ביום 18.1.2005. עובדות זיאד עבד אצל חברת הסחוג של אמא-ששון י. בע"מ (להלן – החברה), מחודש יולי 1986 ועד ליום 13.2.1998. זיאד שימש כמנהל המפעל של החברה, כאשר בידיו הופקדו גם מפתחות המפעל. זיאד נהנה מאמון מלא של החברה וניהל בפועל את הייצור במפעל. במסגרת עבודתו למד זיאד את כל רזי ייצור מוצרי החברה, לרבות סוגי המרכיבים, יחסי הכמויות, רשימת הספקים והסוכנים להם שיווקו מוצריה.
ביום 13.2.1998 פוטר זיאד מעבודתו בחברה מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. לטענת החברה, זיאד פוטר מעבודתו מאחר ונמצא כי הוא גנב ממנה סחורה, הפר אמונים ועשה שימוש בידע מקצועי אשר הגיע לידיו במסגרת עבודתו בחברה. לטענת החברה, בעת שזיאד עבד אצלה, הוא פתח וניהל עסק שהתחרה בחברה, תוך שימוש בידע של החברה ותוך פניה ללקוחותיה וספקיה.
זיאד הכחיש טענות אלה. מכאן התביעה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו פסק
בעת שזיאד היה עובד החברה הוא הקים שותפות לצורך עיסוק בייצור ירקות מוחמצים, לצורך הקמת עסק המתחרה בעיסקה של החברה. העובדה שזיאד הקים שותפות המתחרה בחברה בעודו עובד בחברה מלמדת על כוונתו הפסולה לפגוע בחברה ואף לפעול להרס החברה וזאת בעודו עובד אצלה. החברה הצליחה להוכיח כי זיאד אכן הקים עסק מתחרה בחברה, עבד בו במהלך עבודתו בחברה במהלך מספר חודשים לפני פיטוריו, וכי זיאד אף ניצל שלא כדין את קשריו עם לקוחות החברה לצורך תחרות בלתי הוגנת בחברה, תוך הפרת אמונים.
במהלך התקופה שקדמה לפיטורי זיאד הוא רכש מוצרים על חשבון החברה, אותם הזמין מספקי החברה, וזאת לצורך עיבודם במפעל שהקים יחד עם שותפו. מן החשבוניות, המלמדות על הזמנת מוצר שלא היה בשימושה של החברה בתקופה הרלוונטית, ומעיתוי הוצאת החשבוניות שהיה בסמוך לפיטורים ובמהלך התקופה בה החל זיאד להפעיל את העסק החדש, ניתן ללמוד כי אכן זיאד עשה ניסיון ליטול סחורה שלא כדין על חשבון החברה.
האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים (בחלקם או במלואם) בנסיבות המתאימות, הוסדרה בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. ככלל, גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת, שעה שבאים לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן.
השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין אמורים להיגזר מתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים מחד, ומהתכלית שבשלילתם מאידך. בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל ומשך תקופת עבודתו. כמו כן, יש להביא בחשבון נתונים כמו סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי פיטורים העומדת בפניו, לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית.
יישום השיקולים שפורטו לעיל במקרה זה, מוביל למסקנה כי יש לשלול מזיאד את מלוא פיצויי הפיטורים לו הוא זכאי. זיאד ניסה מספר פעמים ליטול מרכושה של החברה. הוא התחרה בה באופן פסול במשך תקופה של חודשים לפני פיטוריו. בנסיבות הללו, ועל אף שזיאד עובד ותיק, המדיניות הראויה היא שלילה מוחלטת של הפיצויים, במיוחד לאור העובדה שמדובר בעובד ותיק בתפקיד מרכזי שנהנה מאמון רב של מעבידו, עובד אשר ביקש להביא במעשיו לקריסת עיסקו של מעבידו בדרכי מירמה ושאר מעשים המהווים הפרת אמונים וכל זאת במהלך תקופת עבודתו אצל המעביד.
סוף דבר - התביעה נדחתה ברובה. זיאד ישלם לחברה הוצאות בסך של 10,000 ש"ח.
