פטור ממס רכוש למוסד ציבורי
רע"א 10558/03 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. מדינת ישראל - אגף מס הכנסה ומס רכוש, האוצר
חלקה בפתח תקוה (להלן - המקרקעין או החלקה), שימשה עד סוף שנת 1995 כנכס חקלאי מניב. ביום 19.12.1995 אושרה תכנית (להלן - התכנית), אשר שינתה את יעוד המקרקעין מחקלאות למגורים.
מר דניאל היל ז"ל, בעליה של החלקה עד לשנת 1967, נפטר ביום 6.8.1967 והוריש בצוואתו שליש מן המקרקעין למבקשת, מלכ"ר שתכליתו קידום ואספקת שירותי רפואה ורווחה. בצוואה נכתב כי הכספים אשר יניבו המקרקעין יוקדשו למחקר מחלת הטרשת הנפוצה, למען העלאת זכר ביתו של מר היל.
העברת הבעלות התבצעה ביום 11.11.1996, אולם עד ליום זה לא ניתן לממש את הזכויות על פי התכנית, וזאת בשל אילוצים שמקורם בתנאים הפיסיים של המקום.
משגילתה המבקשת כי על המקרקעין רובצות תביעות תשלום מטעם רשויות מס רכוש, הגישה זו השגה, במסגרתה נטען לפטור על פי סעיף 39(6) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן - החוק).
סעיף 39(6) לחוק קובע פטור מתשלום למוסד ציבורי שמטרתו היא דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד או ספורט לגבי מקרקעין המשמשים לאותה מטרה.
מנהל מס רכוש (להלן - המנהל) נענה חלקית לדרישות המבקשת וביטל את היטלי המס עד לשנת 1995. כמו כן, תיקן המנהל את שווים של המקרקעין והשומות בגין השנים 1996-1999. בהחלטתו, דחה המנהל את טענת הפטור מכח סעיף 39(6) לחוק.
המבקשת הגישה ערר על החלטת המנהל, הן לענין שווי הקרקע והן לענין תחולת הפטור. טענת הפטור נדחתה.
על החלטת הועדה ערערה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הפטור האמור חל רק לגבי מקרקעין המשמשים בפועל לאחת מהמטרות הציבוריות המנויות בסעיף. בעניננו לא נעשה כל שימוש בפועל בקרקע בשנות המס הרלבנטיות ולכן נקבע כי אין לראות במבקשת זכאית לפטור.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. טענת המבקשת היא כי פרשנות היקף התנאים של סעיף הפטור מצדיקה דיון בערכאה שלישית.
בית המשפט העליון פסק
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כלל הוא כי רשות ערעור תינתן אך ורק כאשר עולה שאלה עקרונית, בעלת חשיבות, המשתרעת מעבר לענינם הפרטני של הצדדים להתדיינות. שאלות מס רכוש יידונו בגלגול שלישי רק מקום שעולה בעיה משפטית כבדת משקל.
המבקשת לא השכילה להראות כי מדובר בשאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית המחייבת הכרעה. לטענתה, השימוש בקרקע או בהכנסות מהקרקע, כאמור, אינו חייב להתבצע בשנת המס הרלבנטית, אלא די בכך שהיה שימוש כזה בעבר, או צפוי שימוש כזה בעתיד כדי להצדיק פטור בשנת המס הרלבנטית.
טענה זו הינה נטולת יסוד מהבחינה המשפטית, משאין לה כל אחיזה בלשון החוק, בתכליתו, ובהלכה הפסוקה אשר פירשה את היקפו של הפטור לאורך השנים.
בלשון הסעיף אין כל רמז לרלבנטיות של הכנסות העבר או העתיד ממקרקעין של מוסד ציבורי. כלל הוא כי לצורך פטור, כל שנת מס עומדת לעצמה ואין מגלגלים נתונים רלבנטיים משנת מס אחת לשנת מס אחרת. יתר על כן, לא הוכח כי המבקשת נערכה באופן ממשי לעשיית שימוש עתידי כלשהו במקרקעין בטווח הנראה לעין ולא הונחה בענין זה כל תשתית עובדתית.
מאז שנת 2000, שוב אין חשיבות עקרונית לדיון בשאלות הנוגעות למס רכוש, נוכח איפוסו של שיעור מס הרכוש מאותה שנה.
הבקשה נדחתה. המבקשת חויבה בהוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.
ניתן ביום: 4.7.2005 בפני: כבוד השופטת א. פרוקצ'יה.
״הדולר היה צריך להיות ב-3 שקלים אלמלא הרפורמה המשפטית והמלחמה״
מניתוח של בנק ישראל: הדולר ממשיך לרדת - מי נפגע ומי מרוויח?
שער הדולר השקל ממשיך לטפס ושער הדולר נע הבוקר סביב 3.22 שקל דולר שקל רציף 0.41% אלו הרמות הנמוכות ביותר מאז אפריל 2022. המטבע המקומי בראלי שלא ראינו מזה שנים, בתחילת המלחמה הוא עוד נסחר סביב 4 שקלים לדולר וכיום כשהמצב הביטוחני נרגע יש הזרמה של הון הזר התחזיות הכלכליות משתפרות וגם סוכנויות הדירוג מעדכנות לחיוב את האופק, השקל מתחזק אולי אפילו מדי. נתוני המאקרו גם עוזרים למטבע, שוק העבודה חזק, האינפלציה מתכנסת לכיוון היעד וגביית המסים צפויה לשבור שיא של 520 מיליארד שקל השנה. גם הגירעון צפוי לעמוד סביב 5% מהתוצר שזה נמוך מהציפיות כשהתחזיות של בנק ישראל ל-2026-2028 מדברות על גירעון סביב כ-2.8%-2.9% בממוצע, שזה "גירעון בר קיימא" כל אלה ביחד ולחוד מחזקים את האמון של המשקיעים ומזרימים הון לשוק המקומי, מה שדוחף את השקל למעלה.
אבל מסתבר שהדולר היה יכול לפגוש את רמת ה-3 שקלים כבר ממזמן. ניתוח של בנק ישראל שבחן את ההשפעות השונות על שער החליפין מצא שאם מנקים מהמשוואה את שני הגורמים החריגים של השנתיים האחרונות, שהן הרפורמה המשפטית והמלחמה, הדולר היה כבר כנראה סביב 3 שקלים, ואולי אפילו נמוך מזה.
לפי המודל שמבוסס על הקשר בין שער הדולר-שקל לבין ביצועי הנאסד"ק, השקל היה אמור להתחזק הרבה קודם. בגרף שמצורף אפשר לראות את הפער שנוצר בין המציאות לבין מה שהמודל מנבא שזה הקו הכחול, שמייצג את שער הדולר בפועל, שהוא נסק הרבה מעל הקו הכתום, שמייצג את השער הצפוי בתנאים רגילים.
הרפורמה המשפטית והמלחמה גרמו לסטייה הזאת, בעיקר בגלל שהם הגבירו את חוסר הוודאות ופגעו באמון של המשקיעים הזרים בכלכלה המקומית. אבל עכשיו כשהמתיחות הפוליטית והביטחונית נרגעה ברמה מסוימת, נראה שהשקל סוגר את הפער ומתחזק חזרה לרמות שהוא היה צריך לפגוש גם בלי ההתערבות של אותם גורמים.
- גילת זינקה 8.4%, אנלייט ב-6.9%; חברה לישראל איבדה 5.4% - נעילה חיובית בבורסה
- הדולר בשפל של יותר מ-3 שנים, עד לאן הוא ירד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנפגעים
מאחורי הנתונים המעודדים האלה יש סביבה שנהיית פחות ופחות נוחה לצד אחד של המשק. השקל החזק מכביד מאוד על יצואנים כמו חברות הייטק וסטארטאפים שפועלים בישראל ומוכרים את מוצריהם בחו"ל. כשההכנסות נקובות בדולרים אבל חלק גדול מההוצאות (כמו שכר, הוצאות מנהלה וכד׳) מתבצעות בשקלים, כל ירידה בשער הדולר שוחקת את השורה התחתונה. ראינו לאורך עונת הדוחות הקודמת וגם זו הנוכחית שאנחנו בעיצומה חברות כמו צ’ק פוינט, ש״האשימו״ את הדולר בכ-2% מהרווחיות הגולמית אצל חלק זה נסבל, אצל אחרות כמו אייקון גרופ, האמא של איידיגטל בישראל שפועלת ברווחיות גולמית צרה מאוד (2% מגזר ההפצה, 4% מגזר קמעונאות) זה משמעותי מאוד - אייקון: שער הדולר שחק את הרווח, המלחמה את ההכנסות
השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם
חופשה של כמאה ימים בשנה, שנת שבתון (כל 7 שנים) ותנאים סוציאליים נדיבים הופכים את החבילה הכוללת של המורים ליותר ממה שרובכם משתכרים
האם שכר המורים בישראל באמת נמוך? זו שאלה שחוזרת על עצמה בכל שביתה או משא ומתן קיבוצי. התשובה של רוב הציבור היא כן. אלא שהתשובה האמיתית היא ממש לא. השכר של מורים הוא שכר טוב, שכנראה שעולה על השכר של רובכם. בדיקה של הנתונים מגלה כי כשלוקחים בחשבון את כל החבילה - חופשות נדיבות שמגיעות לכ-100 יום בשנה, שבתון ממומן כל שבע שנים, שעות עבודה מוגבלות ותנאים סוציאליים יוצאי דופן - השכר האפקטיבי נהפך למשמעותי הרבה יותר, ליותר מ-22 אלף שקל בחודש למשה מלאה. והיינו שמרנים.
השכר הממוצע של המורים עובדי המדינה זינק בשנים האחרונות כששכר ממוצע למשרה מלאה מגיע ל-16,622 שקל ועם נתון חציוני של 13.8 אלף שקל ברוטו. חשוב להדגיש שזה השכר למשרה מלאה, כשמורים בשנה הראשונה-שנייה מועסקים ב-60%-70%, והשכר שלהם נע סביב 7,500 שקל (כ-11 אלף שקל למשרה מלאה). המורים הצעירים מקבלים שכר נמוך כי דור א' ו-ב' לוקחים את הקופה. ועדיין, גם אצלם יש עליית שכר משמעותית וכמבינים שכמו בכל עבודה השנים הראשונות הן סוג של "התמחות" והשכר עולה בהמשך, אז זו בהחלט משרה עם שכר סביר, ויותר מכך - זו משרה שמאפשרת גמישות רבה.
משרה מלאה של מורה כוללת רק 156 שעות בחודש, לעומת 185-182 שעות במגזרים אחרים. זה אומר ששכר שעתי אפקטיבי גבוה משמעותית - אפילו מורה מתחיל עם 65% משרה (כ-101 שעות) המרוויח 7,450 שקל, מקבל בפועל כ-73 שקל לשעה, לעומת 60-50 שקל בממוצע במשק. מורה וותיק מקבל פי שניים, מורה בשכר ממוצע מקבל יותר מ-100 שקל לשעה.
מי שנשאר במקצוע זוכה לזינוק משמעותי
מורה ותיק יכול להגיע ליותר מ-20 אלף שקל - מעל הממוצע הארצי. זה שכר ברוטו, כשהשכר האפקטיבי הוא כ-30 אלף שקל. שכרם של מנהלי בתי ספר יסודיים הסתכם ב-2024 ב-30 אלף שקל בחודש בממוצע, ושל סגני מנהלים ב-23.8 אלף שקל. אפקטיבית זה שכר של יותר מ-30 אלף שקל.
- הגרלת דירות למורים בתל אביב - 64 דירות להשכרה מוזלת ל-5 שנים
- האוצר: הושג מתווה סופי עם הסתדרות המורים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוואה בינלאומית: הפער מצטמצם והולך
שכרם ההתחלתי של מורי התיכונים בישראל נמוך ב-30% מהשכר הממוצע המקובל בחברות ב-OECD, עם שכרו של מורה מתחיל שהגיע ב-2023 ל-31.4 אלף דולר. אבל הפער מצטמצם והולך, כשההטבות מסביב בארץ משמעותיות יותר וסוגרות חלק מהפער. לעומת עובדים אחרים במשק, השכר של המורים, בהשוואה לממוצע ה-OECD, וגם באופן אבסולוטי - הוא שכר טוב. מורה ממוצע מרוויח בהחלט טוב. הבעיה היא כאמור רק בשנתיים הראשונות, אבל גם שם זו לא באמת בעיה גדולה, כי בתוך שנתיים-שלוש הפער מצטמצם משמעותית.
