פטור ממס רכוש למוסד ציבורי
רע"א 10558/03 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. מדינת ישראל - אגף מס הכנסה ומס רכוש, האוצר
חלקה בפתח תקוה (להלן - המקרקעין או החלקה), שימשה עד סוף שנת 1995 כנכס חקלאי מניב. ביום 19.12.1995 אושרה תכנית (להלן - התכנית), אשר שינתה את יעוד המקרקעין מחקלאות למגורים.
מר דניאל היל ז"ל, בעליה של החלקה עד לשנת 1967, נפטר ביום 6.8.1967 והוריש בצוואתו שליש מן המקרקעין למבקשת, מלכ"ר שתכליתו קידום ואספקת שירותי רפואה ורווחה. בצוואה נכתב כי הכספים אשר יניבו המקרקעין יוקדשו למחקר מחלת הטרשת הנפוצה, למען העלאת זכר ביתו של מר היל.
העברת הבעלות התבצעה ביום 11.11.1996, אולם עד ליום זה לא ניתן לממש את הזכויות על פי התכנית, וזאת בשל אילוצים שמקורם בתנאים הפיסיים של המקום.
משגילתה המבקשת כי על המקרקעין רובצות תביעות תשלום מטעם רשויות מס רכוש, הגישה זו השגה, במסגרתה נטען לפטור על פי סעיף 39(6) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן - החוק).
סעיף 39(6) לחוק קובע פטור מתשלום למוסד ציבורי שמטרתו היא דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד או ספורט לגבי מקרקעין המשמשים לאותה מטרה.
מנהל מס רכוש (להלן - המנהל) נענה חלקית לדרישות המבקשת וביטל את היטלי המס עד לשנת 1995. כמו כן, תיקן המנהל את שווים של המקרקעין והשומות בגין השנים 1996-1999. בהחלטתו, דחה המנהל את טענת הפטור מכח סעיף 39(6) לחוק.
המבקשת הגישה ערר על החלטת המנהל, הן לענין שווי הקרקע והן לענין תחולת הפטור. טענת הפטור נדחתה.
על החלטת הועדה ערערה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הפטור האמור חל רק לגבי מקרקעין המשמשים בפועל לאחת מהמטרות הציבוריות המנויות בסעיף. בעניננו לא נעשה כל שימוש בפועל בקרקע בשנות המס הרלבנטיות ולכן נקבע כי אין לראות במבקשת זכאית לפטור.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. טענת המבקשת היא כי פרשנות היקף התנאים של סעיף הפטור מצדיקה דיון בערכאה שלישית.
בית המשפט העליון פסק
דין בקשת רשות הערעור להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור תינתן אך ורק כאשר עולה שאלה עקרונית, בעלת חשיבות, המשתרעת מעבר לענינם הפרטני של הצדדים להתדיינות. שאלות מס רכוש יידונו בגלגול שלישי רק מקום שעולה בעיה משפטית כבדת משקל.
המבקשת לא השכילה להראות כי מדובר בשאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית המחייבת הכרעה. לטענתה, השימוש בקרקע או בהכנסות מהקרקע, כאמור, אינו חייב להתבצע בשנת המס הרלבנטית, אלא די בכך שהיה שימוש כזה בעבר, או צפוי שימוש כזה בעתיד כדי להצדיק פטור בשנת המס הרלבנטית.
טענה זו הינה נטולת יסוד מהבחינה המשפטית, משאין לה כל אחיזה בלשון החוק, בתכליתו, ובהלכה הפסוקה אשר פירשה את היקפו של הפטור לאורך השנים.
בלשון הסעיף אין כל רמז לרלבנטיות של הכנסות העבר או העתיד ממקרקעין של מוסד ציבורי. כלל הוא כי לצורך פטור, כל שנת מס עומדת לעצמה ואין מגלגלים נתונים רלבנטיים משנת מס אחת לשנת מס אחרת. יתר על כן, לא הוכח כי המבקשת נערכה באופן ממשי לעשיית שימוש עתידי כלשהו במקרקעין בטווח הנראה לעין ולא הונחה בענין זה כל תשתית עובדתית.
מאז שנת 2000, שוב אין חשיבות עקרונית לדיון בשאלות הנוגעות למס רכוש, נוכח איפוסו של שיעור מס הרכוש מאותה שנה.
הבקשה נדחתה. המבקשת חויבה בהוצאות בסך כולל של 10,000 ₪. ניתן ביום: 4.7.2005 בפני: כבוד השופטת א. פרוקצ'יה. ב"כ המבקשת: עו"ד ד. בסון, עו"ד מ. אלון; ב"כ המשיב: עו"ד ג. מיכלין.