לדו"ח התעסוקה אשר מתפרסם מדי חודש בארה"ב יש כוח אדיר על השוק. לא צריך להיות גאון גדול בכדי להבין זאת. הצריכה הפרטית מהווה כ-70% מהתוצר המקומי הגולמי של ארה"ב, זאת אומרת שככל שמספר המועסקים עולה כך יש משכורת ליותר אנשים אשר באמצעותה הם יכולים לצרוך. יתרה מזאת, מדיניות הפד' היא כזו שתשאיר את הריבית ברמתה האפסית כל עוד שיעור האבטלה נותר גבוה, כך שהשווקים מסתכלים על דו"ח התעסוקה כרמז קריטי למדיניות המוניטרית, תזמון עליית הריבית ו"בריאותה" של הכלכלה האמריקנית.

משרד התעסוקה האמריקני מפרסם את דו"ח התעסוקה כשהוא מתבסס על שני סקרים בסיסיים. הראשון הוא 'סקר האוכלוסייה' או 'סקר בתי האב' הכולל סך של 67 אלף בתי אב ולפיו נקבע שיעור האבטלה שאנו מקבלים בדו"ח. הסקר השני הוא 'סקר התעסוקה הסטטיסטי' או 'סקר הממסד' והוא מודד את מספר המועסקים בכ-150 אלף חברות וסוכנויות ממשלתיות. הסקר הזה מספק נתונים על מספר המשרות החודשיות שנוספו למשק ועל גובה השכר השעתי.

אם כן, אחד הנתונים החשובים בדו"ח התעסוקה לחודש מאי אשר התפרסם היום, הוא שיעור האבטלה שנותר ברמה נמוכה של 6.3%. אך האם זהו שיעור האבטלה האמיתי בארה"ב? יש לא מעט כלכלנים אמריקנים שמעדיפים להסתכל דווקא על נתון שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב קוראת לו ה-"U-6".

הנתון זה מוגדר באמצעות שבר פשוט: במונה, מחברים את סך כל המובטלים יחד עם 'התוספת השולית בעובדים המצורפים' (הסבר בהמשך - ע.מ), יחד עם העובדים במשרה חלקית מסיבות כלכליות. במכנה מחברים את כוח העבודה הכללי יחד עם התוספת השולית בעובדים המצורפים (או באנגלית marginally attached workers).

• שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
• ה-AI והעבודה שלכם - מי בסכנה ומי לא?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

'התוספת השולית בעובדים המצורפים' היא בעצם סכום כל העובדים שעונים להגדרה של 3 קריטריונים: עובדים שלא לוקחים כרגע חלק בכוח העבודה, מעוניינים בעבודה במשרה מלאה וחיפשו באופן אקטיבי אחר עבודה ב-12 החודשים האחרונים. עובדים כאלה אינם נחשבים כ'מועסקים' או כ'מובטלים' ולכן אינם נכללים בנתון האבטלה המרכזי של הדו"ח.

במילים אחרות, נתון ה-"U-6" לוקח בחשבון גם את מי שעובד במשרה חלקית או שמחפש אחר עבודה ולא מוצא. והפער בין שני הנתונים הוא עצום, כפי שניתן לראות בגרף המצורף: