בית המשפט המחוזי נתן לאחרונה כללים ליישום ההחלטה כי יהיה שוויון בין האם לאב בחלוקת המזונות. פסק דין זה מתווה דרך ליישום השוויון ומכתיב סדר מהותי על מנת שהצדדים ידעו כיצד לנהוג מהיום, ומהם הזכויות והחובות של כל אחד מהם.

בהתאמה לפסק הדין בעליון, הציב בית המשפט המחוזי מספר פרמטרים לפיהם יקבעו המזונות: 1. צרכי הילדים. כלומר לכמת, לתת תג מחיר לעלויות שיש לכל ילד, כאשר יש לקחת בחשבון את כל הוצאות הילדים, תוך התחשבות בזמן השהות עם כל אחד מההורים, ושימור רמת החיים, לה הורגלו הילדים. 2. בחינת היכולת הכלכלית של ההורים. בחינה זאת תיעשה תוך שלוקחים בחשבון את כל המקורות העומדים לרשות ההורה, לרבות שכר העבודה. כך למשל, לא תהיה בעיה לקחת בחשבון, גם פירות של הכנסות מנדלן. 3. בחינת היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים, למול ההורה השני. 4. בדיקת חלוקת המשמורת בפועל. בהתאמה לזמני השהות של הקטינים, תושת החבות על ההורה.   אז למי זה טוב? לעורכי הדין, בוודאי, הזירה של פוטנציאל המחלוקות גדלה. מבחינת האבות, יש פה נוסחה המכוונת יותר לכיוון שוויון. עבור האימהות, פחות טוב מאחר ומפה תאלצנה להתמודד עם עניינים כלכלים, שבעבר הושתו על האב.   בתי המשפט לוקחים שליטה על חקיקה ייקח זמן, אולי שנים, עד שישרור סדר בערכאות השונות. הרי כל שופט, יכול להביא את השקפת עולמו, כאשר הוא מכניס תוכן לכללים שנקבעו בערכאות הגבוהות. נשאלת השאלה, מדוע בית המשפט, לוקח לעצמו, את זכות החקיקה? דה פקטו, מה שקורה פה, שתחת מהלך של חקיקה, נכנסים בתי המשפט, קובעים כללים ומחוקקים. בעוד המפלגות הדתיות עסוקות בחוק המרכולים, בתי המשפט שומטים תחת רגליהם, את האחיזה של הדין העברי בקביעת המזונות, ועוברים להליך ליברלי, שאינו בהכרח רצונו של המחוקק. הכותב הוא עו"ד לדיני משפחה וירושה