בדיוק כמו שאנחנו מבקשים לגור ליד מקום העבודה שלנו או ליד ההורים והמשפחה, עולמו של הסטודנט הוא האוניברסיטה והקמפוס ובאופן טבעי, שם הוא יגור במהלך לימודיו. אלא שמציאות חייו של הסטודנט הישראלי היא מציאות של הישרדות. על פי נתוני הלמ"ס, 85% מהסטודנטים נאלצים לעבוד במהלך התואר במשרות מלאות, להתמודד עם בעלי דירות שמעלים את שכר הדירה מידי שנה ואל תשכחו את העבודות והמבחנים בקיץ ואת צו הגיוס למילואים, שמגיע תמיד בדיוק בזמן הכי לא מתאים.

בין מארס 2012 ועד יוני 2014 הקצתה המדינה לות"ת (הועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה) למעלה מרבע מיליארד שקל לצורך הקמת מעונות סטודנטים נוספים בשל המחסור הרב של פתרונות מגורים לחובשי ספסלי האקדמיה. אבל כיום, לפי נתוני התאחדות הסטודנטים הארצית, רק כ-7% מהסטודנטים גרים במעונות. באוניברסיטת בר אילן למשל, בה לומדים מעל 20 אלף סטודנטים, יש רק 505 מיטות במעונות, כלומר רק ל-2% מהם אפשרות לגור במעונות המוסד. על פי התאחדות הסטודנטים, ב-28 מוסדות אקדמיים בארץ מתוך 53 מוסדות שבדקה ההתאחדות (המהווים כמחצית המוסדות האקדמים בארץ) - אין כלל מעונות סטודנטים!

אז למי בכל זאת אכפת מהסטודנטים בארץ? כנראה לא לות"ת שקיבלה מעל רבע מיליארד שקל לטפל במחסור ולא עמדה במשימה (ואגב, בות"ת כבר הודיעו שתקציב ההשכלה הגבוהה יקוצץ במאות מיליוני שקלים בשנים הקרובות). אולי משרד האוצר? אז זהו, שלא. הוא כבר למעלה משנה הולם במשקיעי הדירות בכל הזדמנות, תחילה העלה את מס הרכישה על הדירה השנייה ולאחרונה שר האוצר משה כחלון, מתכוון להוסיף להם עוד מס של עשרות אלפי שקלים בשנה על  כל דירה נוספת. אותם משקיעים, ראוי לציין, הם אלו שאמורים להציע את הפתרון העיקרי לסטודנטים, כי הם המחזיקים ובעלי הדירות שבקרבת האוניברסיטה. מסים אלה של שר האוצר רק יגרמו להם לגלגל את המחיר על שכר הדירה ולהכביד על סטודנטים רבים שהכנסתם נמוכה גם ככה.

בישראל כמו בישראל, הרשויות לא מסוגלות לחשוב מחוץ לקופסה. מדוע בארה"ב, בריטניה או דנמרק מצליחים הסטודנטים להתגורר בכבוד וליד הקמפוס ואצלנו הם חיים אצל ההורים או בדוחק תחת עול שכר הדירה הגבוה? בבריטניה למשל השקיעה המדינה במהלך 2015-2016 כ-7 מיליארד אירו להקמת מעונות סטודנטים בצמוד לקמפוסים של מוסדות הלימוד האקדמיים. באטלנטה חשבו באופן יצירתי ביותר והקימו את הכפר האולימפי לקראת האולימפיאדה שנערכה בעיר, בתוך תחומי האוניברסיטה הטכנולוגית. לאחר האולימפיאדה הוסבו מגורי הספורטאים למעונות לסטודנטים. בדנמרק, כמו במקומות רבים באירופה, הלימודים הם חינם אין כסף אבל המדינה הגדילה לעשות ומאז שנות ה-70 נותנת מענק של כ-2,500  שקל לחודש נטו עבור 5 שנות לימוד לכל סטודנט במדינה.

• מצלאוי: ״מחירי הדירות יעלו שוב"
• דירה ב-1.13 מיליון שקל ברמלה: מציאה אמיתית או מלכודת נדל"נית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אז אנחנו לא דנמרק וגם לא נהיה כנראה ב-30 שנה הבאות. אבל גם אצלנו למדינה ולרשויות המקומיות יש פתרונות מתחת לאף. לכן, אולי במקום להילחם ב"שטן" הגדול של שוק הדיור, המשקיעים, שמטרידים את חלומותיו של שר האוצר מידי לילה כך מסתבר, כדאי להפנות קצת אנרגיות לעזור לסטודנטים להגיע לדירה או לגור במחירי ובתנאי שכירות שפויים. מענקי מגורים לסטודנטים הם לא דבר חדש. עיריית תל אביב הרימה את הכפפה לפני מספר שנים והקצתה מספר מצומצם של אזורים בעיר (שכונת שפירא, שכונת פלורנטין) וכמות מצומצמת עוד יותר של דירות, בהן יכולים הסטודנטים לגור בשכירות מאוד מוזלת (כ-800 שקל לחודש). זה כמובן מעט מידי ויותר רשויות בהן יש אוניברסיטאות ומכללות יכולות לבצע מהלך כזה בסבסוד המדינה או בלעדיו.

חשוב מכך, על המדינה לייצר יותר דירות קטנות של 2 חדרים באזורי הביקוש של הסטודנטים – ליד האוניברסיטאות, ולא "לפחד" מהמשקיעים שיבואו לרכוש דירות אלה. היצע גדול יותר של דירות בנות 2 חדרים אף יאפשר ליותר סטודנטים שברשותם הון עצמי סביר לרכוש דירה קטנה, אולי בעזרת ההורים שלהם , ובכך לחסוך מאות אלפי שקלים על שכר דירה מנופח בדרך אל התואר.