במשך שני עשורים לפחות, הרבו הפרשנים המדיניים בעולם לומר "כי המלחמות הבאות יהיו כנראה על שליטה במקורות מים". לא מין הנמנע, שיום זה עוד יגיע. אולם בינתיים נראה, שמי ששולט בעתודות של גז או נפט, יכול לפתח פרויקטים של התפלה בהיקפי ענק (נסיכויות המפרץ). וכן, הנפט, הגז ובעיקר היעדרם, ימשיכו לייצר משברים מדיניים גם בעשור הנוכחי.

יחד עם זאת, על אף שהשליטה במקורות האנרגיה ממשיכה להוות יסוד מרכזי במאזן הכוחות הגלובלי, השחקנים המרכזיים בזירה החליפו תפקידים. השינוי הגדול במאזן הכוחות האנרגטי, הוא שבמקום בו עמדה במשך עשרות שנים ארצות הברית, כיום ניצבת סין - מה שעשוי לשנות את כללי המשחק.

בשבועות האחרונים היה ניתן לראות, כיצד הסלימה המתיחות בדרום מזרח אסיה על רקע המאבק על עתודות הגז והנפט שהתגלו בימת סין. אולם, למרות פוטנציאל משמעותי של פצלי גז ונפט באזור, חייבת סין בעשורים הקרובים, לדאוג לאספקה סדירה של גז ונפט מיובאים, ברמות מחירים כאלה שלא יערערו את יציבותה המדינית והחברתית. לשם כך היא משתמשת באסטרטגיה של רכישות ומיזוגים, ובמתן אשראי זול באזורים אסטרטגיים.

בחודשים האחרונים השווקים הפיננסיים מטלטלים על רקע משבר האשראי בסין. אך נראה, כי בינתיים המשבר לא סגר את זרם ההשקעות הסיניות בחו"ל.

סין ממשיכה לקדם את האינטרסים הכלכליים שלה באמצעות "בנקים למדיניות ופיתוח" - מוסדות פיננסיים ממשלתיים שמחלקים הלוואות במדינות עתירות משאבי טבע, תוך התעלמות מפרמיית הסיכון. אותן "ההלוואות האסטרטגיות" מסייעות להבטיח אספקה סדירה של נפט ממדינות, שחלקן נושאות סיכון גיאו-פוליטי גבוה, דוגמת אירן, וונצואלה וניגריה.

בשנת 2012 הפכה סין ליבואנית הנפט הגדולה בעולם, והייתה אחראית יחד עם הודו לכ-90% מהגידול בביקוש הגלובלי. לכן, אין זה מפתיע, כי יחסיה עם אמריקה הלטינית הולכים ומתהדקים, בדגש עם ברזיל עתירת המחצבים וונצואלה, עתירת הנפט.

הנתונים מראים כי בשנתיים האחרונות הרחיבה סין את תמהיל ההשקעה הישירה שלה בחו"ל. כיום היא מעוניינת לרכוש ידע, טכנולוגיות מתקדמות, ושווקים אסטרטגיים. זה מסביר ללא ספק את ההתעניינות הרבה של סין בישראל. עם זאת, האתגרים המרכזיים של מדינת ענק, שצריכה לספק מים, מזון, חשמל ודלק ל-1.35 מיליארד תושביה, הופכים את הרכישות בחו"ל, לכורח.

על מנת להגשים את יעדיה, פועלת סין לעתים מתוך התעלמות מוחלטת מסיכון גיאו-פולטי. כך, בדירוג היקף ההשקעה הישרה של חברות סיניות בחו"ל בשנים 2005-2012, ניצבות במקום ה-5 עד ה-8 לפי גודל השקעה: אירן, ברזיל, אינדונזיה וניגריה. השקעות משמעותיות היו גם בלוב ולאחרונה בעיראק. במקביל, מהדקת סין את שיתוף פעולה עם רוסיה בנושא הרחבת צינור הנפט במזרח סיביר, ושואפת להוביל את פיתוח הנפט הארקטי. בנוסף, "הרומן" שלה עם אפריקה מדרבן את רוסיה ומדינות המערב, להגביר את מעורבותן ביבשת.

זה המקום להזכיר - הרכישות הסיניות של נכסים בחולות הנפט של אלברטה, בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. חברת Nexen שנרכשה בכ-15 מיליארד דולר הייתה הבולטת שביניהן, וכללה ללא ספק פרמיה נדיבה על עצם החדירה לצפון אמריקה. כעת מסתמן כי EDF הצרפתית, ששיתוף הפעולה עמה עלה מדרגה, נמצאת על הכוונת. נציין כי EDF אחראית על אספקת אנרגיה אטומית לצרפת ולבריטניה.

הצימאון של סין להשקעות בתחום האנרגיה אינו מפתיע. בסוף שנת 2012 הפכה סין ליבואנית הנפט הגדולה בעולם (בעוד ארצות הברית הפחיתה את היבוא בצורה דרסטית, וצועדת לקראת עצמאות אנרגטית מוחלטת). מנגד, בסין הועלו החודש מחירי הגז הטבעי לשוק המקומי בכ-15%, כצעד מקדים לרפורמה כוללת במחירים למשקי הבית ולתעשייה. הרפורמה הזו לא תהיה פשוטה, שכן, עליית מחירי אנרגיה במצב של האטה בצמיחה, לרוב אינה מטיבה עם הכלכלה.

עם זאת, צמצום הפערים בין המחיר המקומי למחירים הגלובליים, ייטיב ללא ספק עם החברות המובילות בסקטור האנרגיה הסיני, שמספקות את מרבית הגז הטבעי. הרפורמה בגז, מתחברת ללא ספק עם מדיניות ההשקעה האגרסיבית בחיפושים ובפיתוח תגליות. היא גרמה למשבר עם יפן בשל מאבק על מאגרים בים סין המזרחי, ולמשבר עם הפיליפינים וויטנאם, על רקע מאגרים בים הסיני הדרום - מזרחי. אך למרות הפוטנציאל הרב שהתגלה בשנים האחרונות, לא נראה כי מסע הרכישות הגלובלי מתקרב לקיצו, גם אם ההתפתחויות הכלכליות יאטו אותו בנקודה זו או אחרת.

בשנים 2005-2011 הסתכמה ההשקעה של חברות סיניות בחו"ל בכ-230 מיליארד דולר. נציין כי 46% מהסכום הופנו לנכסי אנרגיה ו-15% הושקעו בתחום המתכות. רוב הרכישות בתחום האנרגיה בוצעו בדרך כלל על-ידי שלוש חברות בשליטה ממשלתית: ענקית הגז והנפט הסינית - Petrochina (שווי שוק של כ-280 מיליארד דולר) Cnooc שרכשה את Nexen הקנדית, שהזכרנו, (שווי שוק של כ-82 מיליארד דולר) ו-Sinopec (שווי שוק של כ-86 מיליארד דולר).

לאחרונה, התפרסמו הערכות כלכליות, כי חברות אלה יצטרכו לצננן את הקצב, ואף יתקשו להשלים מיזוגי-על בשנים הקרובות. אולם, סוכנויות ידיעות בסין מיהרו להודיע על התוכנית להשקיע כ-550 מיליארד דולר מחוץ לסין בשנים 2012-2015 - עדיין עומדת בעינה. יתר על כך, להערכת כלכלנים רבים, כבר בטווח השנים 2017-2020 צפוי מאזן ההשקעות הישירות של סין בחו"ל להפוך לחיובי.

בשורה תחתונה, סביר להניח שחברות הנפט הסיניות ימשיכו לצמוח, והמיקוד יהיה בעתודות ובטכנולוגיה כאחת. האם עולם בו סין והודו מניעות את הביקוש לאנרגיה, יהיה רגוע יותר? לא בלתי אפשרי, מה שנקרא, יתרון לגודל.