מעשה בית דין

מעשה בית דין הוא הכלל שלפיו הכרעה שיפוטית חלוטה סוגרת את הדלת בפני התדיינות נוספת באותו עניין בין אותם צדדים. הכלל מתפצל לשניים: השתק עילה, שחוסם הגשה מחודשת של תביעה שכבר הוכרעה, והשתק פלוגתא, שחוסם ליבון נוסף של שאלה עובדתית או משפטית שנדונה והוכרעה לגופה. התכלית היא למנוע הכרעות סותרות, לחסוך משאבים שיפוטיים ולהעניק לצדדים ודאות בתום ההליך. מבחינה מעשית, נתבע שמזהה כי הסוגיה כבר נדונה יעלה טענת סף לדחיית התביעה, ואם בית המשפט מקבל אותה ההליך מסתיים בלי בירור ראייתי. לכן חשוב למצות בהליך הראשון את מלוא הסעדים והטענות ולוודא שהם נזכרים במפורש בכתבי הטענות, שכן שמירת טענה לשלב מאוחר עלולה להיחסם בשל פסק הדין הקודם.