חוק החוזים הוא הבסיס המשפטי להתקשרויות בישראל, והוא קובע כיצד נכרת חוזה, מהן חובות תום הלב במשא ומתן ובקיום ההסכם, ומתי ניתן לבטל חוזה בשל טעות, הטעיה, כפייה או עושק. לצדו עומדת ההוראה בדבר חוזה או תניה הנוגדים את תקנת הציבור, שבתי המשפט משתמשים
בה כדי לפסול תנאים מקפחים. בזירה הפיננסית ההוראות האלה נבחנות בהלוואות חוץ בנקאיות, שבהן נגבים לעתים ריבית ועמלות תיווך בשיעורים חריגים מלווים במצוקה. בית המשפט בוחן במקרים כאלה מה סוכם בפועל, מהי אחריות המלווה למעשי המתווך ומהו הסכום שניתן לגבות כדין.
בפועל מדובר במשפחה של חוקים. חוק החוזים (חלק כללי) קובע את כללי היסוד של כריתת חוזה וקיומו, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע מה מגיע לצד שנפגע מהפרה, ובכלל זה אכיפה, ביטול ופיצויים. אותם עקרונות חלים על הסכמי ליסינג
ועל הסכמי הלוואה, שבהם סעיפי ההחזרה והפירעון המוקדם קובעים את העלות בפועל.
חוזה ליסינג פרטי נשען על חוק הגנת הצרכן וחוק החוזים האחידים בלבד, וחוק רישוי שירותי הרכב מסדיר את המוסכים והסוחרים ומדלג על חברות הליסינג. תקרת הקילומטרים, חיוב הבלאי ואופציית הרכישה הם הסעיפים שקובעים כמה העסקה עולה מעבר לתשלום החודשי.
