תחבורה שיתופית
תחבורה שיתופית היא מודל ניידות שבו כלי רכב אינם בבעלות פרטית של המשתמש, אלא מוצעים לשימוש לפי צורך, לרוב באמצעות אפליקציה. התחום כולל שירותי שיתוף רכב, שיתוף נסיעות, קורקינטים ואופניים חשמליים שיתופיים, וכן שירותי הסעות מבוססי ביקוש הפועלים במסלולים גמישים.
המודל התפתח בעולם ובישראל לצד הגידול בעומסי התנועה בערים ובעלויות האחזקה של רכב פרטי. עבור משתמשים הוא מציע גמישות וחיסכון בעלויות קבועות, ועבור הרשויות הוא נתפס ככלי אפשרי לצמצום מספר כלי הרכב הנכנסים למרכזי הערים ולהפחתת הצורך בחניה. מנגד, עולות סוגיות של בטיחות, חניה של קורקינטים ואופניים על מדרכות, וכן שאלות רגולטוריות בנוגע לרישוי ולביטוח.
מבחינה עסקית, מדובר בשוק תחרותי שבו פועלות חברות בינלאומיות לצד יזמים מקומיים, ורבות מהן פעלו לאורך זמן בהפסד תוך שריפת מזומנים לצורך רכישת נתח שוק. שאלות הרווחיות, עלויות התפעול והציים, וכן ההסדרה מול הרשויות המקומיות, נותרו הגורמים המרכזיים המעצבים את עתיד הענף. בישראל פעלו לאורך השנים חברות לשיתוף רכב, שירותי הסעות מבוססי אפליקציה ומפעילות קורקינטים שיתופיים, בכפוף להסכמים ולפיקוח של הרשויות המקומיות.