מעשה בית דין

מעשה בית דין הוא הכלל שלפיו הכרעה סופית של בית משפט חוסמת דיון נוסף באותה מחלוקת בין אותם צדדים. הוא מתפצל לשני ענפים: השתק עילה, שמונע הגשת תביעה חדשה על אותה עילה, והשתק פלוגתא, שמונע התדיינות מחודשת בשאלה עובדתית או משפטית שכבר הוכרעה.

המטרה היא סופיות הדיון, חיסכון במשאבים שיפוטיים והגנה על נתבע מפני התשה בתביעות חוזרות. בפועל הטענה מועלית בשלב מוקדם ומובילה לעיתים לדחייה על הסף בלי דיון לגופו, ולכן היא סוגיה מרכזית בשלב הערעור ובפסיקת בית המשפט העליון. הכלל חל גם על הליכים קטנים ומהירים, כמתואר במדריך התביעות הקטנות.