סברבנק
צילום: אתר החברה

סברבנק הרוסי: השלוחות האירופאיות מולאמות וזו שבאוסטריה תפשוט רגל

הסנקציות המערביות על רוסיה מתחילות להשפיע בפועל, כשהשלוחות המזרח אירופאיות של בנק סברבנק עוברות לבעלות בנקים ממשלתיים והשלוחה באוסטריה פושטת רגל
גיא טל |

ארצות הברית ואירופה מחמירות את הסנקציות נגד רוסיה, ויש כבר נפגעים. אחת הסנקציות המשמעותיות היא חסימת כמה מהבנקים הלאומיים של רוסיה ממערכות פיננסיות בינלאומיות. שבוע שעבר הטילה ארצות הברית סנקציות על חמישה בנקים רוסים, ביניהם גם סברנק.

כעת הרגולטור האירופי פועל להעברת הבעלות על השלוחות המזרח אירופאיות של הבנק לבנקים מקומיים לאומיים עקב הערכה כי  קרוב לוודאי שהם יקרסו בעקבות הסנקציות. ה-RSB הוא הגוף האירופי הוא הגוף שמפקח על פשיטות רגל של בנקים. הגוף הודיע כעת כי החליט על העברה של כל המניות בשלוחות של סברבנק בקרואטיה וסלובניה לחברות אחרות. השלוחה באוסטריה תפשוט את הרגל ככל הנראה. ה-SRB השעה את רוב התשלומים משלושת השלוחות של הבנק, לאחר שהבנק המרכזי של אירופה קבע כי השלוחה האוסטרית ואלו שבקרואטיה וסלובניה קרוב לוודאי לא יוכלו לשלם את חובותיהם. 

בנק Hrvatska Postanska שבבעלות ממשלת קרואטיה ירכוש את עסקי השלוחה הקרואטית, ובנק נובה מסלובניה את אלו שבמדינתו. הבנקים יפתחו היום כרגיל ללא הפרעה כיון שהם כבר חלק ממערכת בנקאית יציבה, כך מסר ה-SRB. הרגולטור האוסטרי אסר על השלוחה של סברבנק במדינה להמשיך בפעילותו. הלקוחות היו רשאים למשוך עד 100 יורו ליום עד כה, כששאר ההעברות  הכספים הופסקו אף הן. 

לשלוחה האוסטרית נכסים בשווי 13.6 מיליארד יורו, והוא פועל בשיתוף פעולה עם הרגולטור אל מול המבטחים. 1.1 מילאירד יורו מכוסים כרגע, בעיקר בקרב לקוחות גרמניים, לפי תוכנית הביטוח המדינתית. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיותאגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיות

למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?

מיסוי נוח, נדל"ן תוסס ואיכות חיים, איטליה קפצה למקום השלישי בעולם ביעדים מועדפים להגירת הון, עם צפי לקליטת קרוב ל-4,000 מיליונרים בשנה הקרובה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה איטליה

איטליה הפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף עבור מיליונרים ובעלי הון, לא רק בזכות הנופים, ההיסטוריה או הקולינריה, אלא בעיקר בשל שילוב בין מדיניות מס נוחה, שוק נדל"ן תוסס וסביבה כלכלית פתוחה להשקעות. התוצאה היא מגמה ברורה של מעבר של עשירים מרחבי העולם למדינה, עם הערכות שמדובר בקרוב ל-4,000 אנשים בעלי עושר גדול שייקלטו באיטליה בשנה הקרובה, ויביאו עמם כ-20-25 מיליארד דולר בהון פרטי.

מיקומה של איטליה בדירוג העולמי של יעדים מועדפים להגירת הון השתנה באופן ניכר, ממקום 11 בשנת 2023 למקום שלישי ב-2025. היא עקפה מדינות כמו סינגפור, שווייץ ואוסטרליה, והפכה ליעד מרכזי עבור קהלים אמידים שמחפשים אלטרנטיבה למיסוי נוקשה במדינות המוצא שלהם. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא מס שטוח,  מודל לפיו נדרש תשלום שנתי קבוע על הכנסות מחו"ל, ללא קשר להיקפן. בשלב הראשון עמד הסכום על 100 אלף יורו לשנה, אך לאחר ביקורת ציבורית הוכפל ל-200 אלף, ועדיין נשאר אטרקטיבי ביחס לחלופות.

ההטבה במס מיועדת לתושבים חדשים בלבד ואינה מתייחסת לרווחים מחוץ לאיטליה, בעוד שההכנסות מקומיות ממוסות לפי מדרגות רגילות. המשמעות היא שמי שמעתיק את כתובת המס שלו לאיטליה, משלם מס אחיד ומשתלם גם אם יש לו הכנסות של עשרות מיליוני יורו בשנה. ככל שמדינות אחרות מגבירות את המיסוי על עשירים, למשל בצרפת עם מס עושר או בבריטניה עם ביטול משטר המיסוי החדש, איטליה מצטיירת כמדינה עם מיסוי מאוד נמוך והופכת לאטרקטיבית לאמידים. אגב, זה במקביל לכך שהיא מפתה גם אנשים ממעמדות שונים לבוא להתגורר באזורים עם שיעור ילודה נמוך כמו חבל טוסקנה שבו יש כפרים שלמים זנוחים עם הגירה שלילית. איטליה מציעה במקומות לא מעטים דירה-בית חינם ואפילו מענק של 20 אלף דולר פלוס לתושבים זרים כדי לבוא להתגורר באזורים האלו. 

ובכל מקרה, מחירי הדירות-בתים נמוכים מאוד באזורים האלו - מאות אלפי שקלים בודדים. 


השקעה בנדל"ן באיטליה

למרות שהחוק אינו מחייב השקעה ישירה במדינה כתנאי למס, בפועל רבים מהמהגרים האמידים כן משקיעים: בנדל"ן, בעסקים, בתיירות ובתחומים יצירתיים. במקביל, איטליה קידמה תמריצים נוספים להשקעה, כמו תוכניות Industria 4.0 ו-Transition 5.0, שמעניקות זיכויי מס לעסקים בתחומי תשתיות ירוקות, דיגיטציה וחדשנות.

המוקדים המרכזיים להגירה ולהשקעות הם אזורים עם כמו טוסקנה, הריביירה האיטלקית, אגם קומו והעיר מילאנו. מחירי הנדל"ן במילאנו זינקו קרוב ל-50% מאז 2017, בעוד שבערים גדולות אחרות באיטליה העלייה הייתה מתונה יותר. גם באזור אגם קומו מדווחים על עלייה מתמשכת במחירים.

פורשה מקאן. צילום יצרןפורשה מקאן. צילום יצרן

פורשה מתרסקת: הפסד של כמעט מיליארד אירו ברבעון

השקעות ענק במכוניות חשמליות שלא מצאו קונים, ירידה חדה במכירות בסין ומכסים בארה"ב הפכו את רווחי פורשה להפסדים היסטוריים. החברה מתכננת פיטורים נרחבים ושיקום ארוך טווח

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה פורשה

פורשה עושה היסטוריה, אבל לא מהסוג שהיא רצתה. החברה שנחשבה למכונת כסף של קבוצת פולקסווגן דיווחה השבוע על הפסד תפעולי של כמעט מיליארד יורו ברבעון השלישי. זה קורה בפעם הראשונה מאז שהחברה הונפקה בבורסה ב-2022, ומסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של יצרנית מכוניות הספורט.


המספרים מעידים על קריסה: הפסד תפעולי של 967 מיליון יורו לעומת רווח של 974 מיליון יורו באותו רבעון אשתקד. כלומר, היפוך מוחלט של כמעט שני מיליארד יורו תוך שנה אחת. מדובר בפגיעה יסודית במודל העסקי שהפך את פורשה לאחת החברות הרווחיות בענף הרכב העולמי. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 הרוויחה פורשה 40 מיליון יורו בלבד, לעומת ארבעה מיליארד יורו בתקופה המקבילה ב־2024 - ירידה של 99% ברווח הנקי. קשה למצוא תקדים לחברה בסדר גודל כזה שמאבדת כמעט את כל רווחיותה בפרק זמן כה קצר.


אסטרטגיה שנכשלה

הסיבה העיקרית לנפילה היא האסטרטגיה שנכשלה. פורשה השקיעה סכומי עתק במעבר לרכב חשמלי, אך שוק הלקוחות שלה בחר בכיוון אחר. במקום להתלהב ממכוניות חשמליות, הצרכנים המשיכו להעדיף את מנועי הבנזין הקלאסיים, המזוהים עם הצליל, העוצמה והחווייה המזוהה עם המותג. בחודש שעבר הודיעה החברה על ביטול מוחלט של פרויקט רכב השטח החשמלי החדש, תוך רישום הפסד של 1.8 מיליארד יורו. במקביל, היא חזרה להשקיע בפיתוח דגמי בנזין והיבריד, מהלך שמשקף הודאה פומבית בכישלון האסטרטגיה החשמלית שבה הושקעו שנים של פיתוח ומיליארדי אירו.


סמנכ״ל הכספים, יוכן ברקנר, ניסה להציג את המהלך כחלק מתהליך ארגוני מתוכנן, וטען כי החברה מקריבה רווחים קצרי טווח לטובת חיזוק עתידי. אלא שבפועל קשה לראות בכך מהלך מתוכנן, יותר ניסיון מאוחר לתקן החלטה שגויה.


בעיה משמעותית נוספת היא סין, השוק שנחשב למנוע הצמיחה של פורשה בעשור האחרון. המכירות במדינה ירדו ב־26% מתחילת השנה, ירידה שמעידה על שינוי עמוק בהעדפות הצרכנים הסינים. פורשה, שבעבר הייתה סמל סטטוס מבוקש, מתקשה כעת לשמר את מעמדה מול מותגים מקומיים חדשים שמציעים חדשנות דומה במחיר נמוך בהרבה. גם בארצות הברית מצטברות בעיות. מכסים גבוהים שהוטלו במסגרת מדיניות סחר חדשה העלו משמעותית את עלות היבוא, ופורשה, שאין לה מפעל ייצור מקומי, סופגת את מלוא הפגיעה. ההשלכה הישירה היא הוצאות של מאות מיליוני יורו בשנה ופגיעה חדה ברווחיות.