גם השנה בדאבוס: אויר חם במלונות יוקרה ותו לא

טיפהל'ה כמו כנס קיסריה, רק במימדים עולמיים. כך אפשר להשוות את הועידה הכלכלית השנתית של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשוויץ. דמיינו לעצמכם עיירה הררית מלאת שלג עם המלונות הטובים ביותר שאפשר להתארח בהם, מאובטחת מכף רגל ועד ראש כמו פורט נוקס, ומרכזת את המפגש של המי ומי בכלכלה העולמית לחמישה ימים בסוף ינואר. לכאורה, הזדמנות בלתי רגילה לקדם עניינים חשובים, ואולי גם בוערים במצב הכלכלה העולמית.

במפגש בדאבוס מגיעים ראשי המדינות, ראש התאגידים הגדולים, הכלכלנים שמכניסים את שני הצדדים הללו למשוואות שלהם, והרבה הרבה צדקנים חברתיים שקיבלו כרטיס כניסה, בכדי שיתנו נשיכה חזקה בסוף האירוע למארחים, אבל זאת תהיה כמובן נשיכה של פינצ'ר בזנבו של התנין. והוא כמובן יבכה.

רוב כלי התקשורת בעולם מכסים את הדברים הנאמרים בדאבוס, והשנה גם התרוצץ סקר פנימי שנערך שם ושגילה ששלושת הנושאים הכי מדוברים עד כה הם: המלחמה בעוני, הצורך בגלובליזציה שוויונית (מילה חדשה ולוהטת, אז כדאי שתרשמו אותה: equitable globalization), ושינויי האקלים. בקיצור מתכון נהדר לשיחת קוקטייל או פונץ' חם.

השנה גם הובאו "יזמים חברתיים" לועידה בכמות גדולה. האחראית על הבאתם של אותם "Social Engineers" היתה קרן שוואב. אפשר היה גם לצפות במסיבת עתונאים של רה"מ הבריטי טוני בלייר יחד עם בונו, סולן להקת U2 שידוע כבעל עמדות אנטי-גלובליזציוניות, או סלחו לי על הטעות במילה העדכנית, פרו-גלובליזציוניות-שווינית, והעשיר בתבל - ביל גייטס. יחד באותו שולחן. גייטס תרם השבוע (לקראת הועידה?) 750 מיליון דולר לחיסון ילדים בעולם נגד מחלות. ולמרבה הצער גם זה הרבה מעבר למה שמדינות אחרות רבות מוכנות לעשות.

הנשיא שיראק הציע השנה לתאגידים שישלמו מיסים בהתנדבות בכדי להלחם בעוני. מעין הצעה בסגנון צרפתי, יפה ומסריחה גם יחד. איך אפשר לומר לה כן? איך אפשר לומר לה לא? טוני בלייר פתח, כאמור, במסע הסברה למען אפריקה "העוני באפריקה היא צלקת במצפונו של העולם" הוא אמר. מבקי, נשיא דרום אפריקה, כחכך בגרונו וביקש שבאפריקה יעשו יותר נגד מלחמות.

בדאבוס העולם פשוט מקבל את התמצית של היומיום רק בריכוז מוגבר: הפוליטיקאים עושים שם את המצעד הרגיל שלהם ומדברים אל הבוחרים. בעלי החברות מדברים אל המשקיעים והבנקאים. הבנקאים מדברים אל הנגידים. הפעילים החברתיים על כל צורותיהם עושים פרצוף חמוץ אבל נהנים מההזדמנות החד פעמית לדעת מה זה פואה-גרה. והעיתונאים מדברים עם כולם, כי כולם שם. קריאה בסיקור הנרחב מראה סדרה ארוכה של דיונים שבהם נפקד הדיון המהותי והחשוב ביותר בבעיה הכלכלית הגדולה של העולם המערבי. זאת שיכולה לדרדר אותו לתהום של מיתון ארוך ומתמשך. על מה אני מדבר? חכו לסוף.

אבל למה לדבר על דברים בוערים. "שינויים" באווירה בחלק מהדיונים כן התרחשו. במה למשל? בדיון שכותרתו על "המקומות הטובים ביותר לעשות בהם עסקים", הסכימו שלושת המומחים, דייויד האווארד - דיקרטור בלונדון סקול אוף אקונומיקס, דניאל קאופמן, האחראי על תוכניות גלובליות בבנק העולמי, ופרופ' לכלכלה סלאי-אי-מרטין זאבייר, מאוניברסיטת קולומביה, כי ארה"ב, גרמניהו ופינלנד הן המדיניות המוצלחות לשם כך.

הם רואים את השווקים המתעוררים כפחות אטרקטיביים משום שהשיקולים לבחירה בכח עבודה יותר זול, לא גוברים יותר, לדבריהם, על שיקולי פריון העבודה במדינות המפותחות. אך נראה שגם זאת דרך להתחמק מהבונטון הלא-מוסרי של העסקה של פועלים זולים במזרח תוך הפקרה של עבודות חדשות במדינות המתפתחות. הנוכחים גם דיברו על כך ששילוב טוב בין אוניברסיטאות לסקטור הפרטי תוך שמירה על סביבה רגולטורית גמישה, הם פתרון טוב לכלכלות שרוצות להתבלט בקבלת השקעות.

לסיכום בתוך כל בלילת הדיונים, שניסיתי לסקר כאן, היו גם מספר מילים על האיום הגדול לכלכלה העולמית. הגרעון המסחרי והגרעון התקציבי של ארה"ב. פרופ' לכלכלה קרוגמן, בדיון על "התחרותיות לשנים הבאות" השווה את המצב בעולם לשנות ה-30 של המאה הקודמת. שנים שבאו לאחר זינוק טכנולוגי של שנות ה-20. "משבר כלכלי אחד גדול (great depression, כמו זה שהיה בשנות ה-30 בארה"ב) יכול להרוס את העשור לכולם." הוא הזהיר ואמר כי המדינות נלחמות את המלחמה האחרונה וכי בארה"ב "זה בדיוק המצב", לדבריו.

כשמנסים להוציא את המוץ מהתבן, מתוך כל בלילת הדיונים הפומפוזית על אפריקה, איידס, עוני, חיסוני ילדים בעולם, וכיוב', מגלים שהפורום הכלכלי הזה לא באמת מתריע ולא מדבר על השנים הבאות, השנים שבהן מדיניות הבזבוזים של ג'ורג' בוש תגיע למבחן ההכרעה. ואז אם יתרחש המשבר, יעברו עוד כמה עשורים עד שיתכנס כנס הדייטים הזה, מלא באוויר חם, במלונות יוקרה, על הרים מושלגים.