מקומן של תחזיות בשווקים סוערים

אנו נתקלים בהרבה מאוד תחזיות כלכליות בתקופה האחרונה. רובן נוטות להיות שחורות משחור והכותרות העוסקות בהן מנוסחות לעיתים קרובות במלים הכי מדירות שינה שיש. אני מניח שברוב המקרים, אם נתביית אחד אחד על כותבי התחזיות ונבחן את התפתחותן על פני זמן, נגלה כי בחלק מהמקרים הן אכן התאמתו. אך במקרים רבים אחרים, הנסיבות ששררו בעת כתיבתן, השתנו לגמרי. כלומר, לא אירע דבר או שפשוט קרה ההיפך.

בשבוע שעבר נרשמו ירידות חדות בשוקי המניות לאחר שקרן המטבע הבינ"ל (IMF) הנמיכה משמעותית את התחזיות שלה לגבי הגידול בתמ"ג במדינות רבות בעולם, וארה"ב בראשן. דפוס התנהגות זה חוזר על עצמו פעם אחר פעם. אלא שכיום, כששוקי ההון לחוצים כל כך, התגובות מבוהלות ואגרסיביות מבעבר.

את ההשלכות המיידיות של תחזיות קודרות, במסגרתן מתחפשים לעיתים תרחישי קיצון לתרחישי בסיס, חשים שוקי ההון המיטלטלים היטב. אך את הפספוסים הלא מעטים אחר כך, נוטים לשכוח. אינני יודע אם יש לזקוף זאת לזכות הדינאמיות של הכלכלות ושוקי ההון, או דווקא לחובת יכולתם המוגבלת לנבא התפתחויות עתידיות. כך או כך, בזמנים רגילים בכלל ובזמנים מתוחים כמו היום בפרט, יש לקחת את אותן תחזיות בעירבון די מוגבל.

השנה העברית הבאה עלינו לטובה הינה זמן מתאים להדגים את הנושא. להלן מספר דוגמאות:

נתבונן בתחזיות של IMF בשנים האחרונות. אין ספק שמדובר במוסד כלכלי ומחקרי מהימן ומצוין. הוא מהמתקדמים והחשובים בעולם. בארבע השנים האחרונות פרסם ה-IMF שמונה תחזיות שונות לגידול בתמ"ג של ארה"ב בשנים 2011 ו-2012 (הקרן מעדכנת את התחזית שלה פעמיים בשנה).

התחזית הראשונה לשנת 2011 הייתה אופטימית ביותר והסתכמה ב-3.7%, פי 2.5 מהתחזית הנוכחית, הפסימית יותר, שעומדת על 1.5%. המשבר הכלכלי בראשית התקופה, השתקף בירידה עקבית בתחזית (עד סתיו 2010). לאחר מכן השתפרו הנתונים והתחזית עלתה לרגע באפריל 2011, אך במחצית הראשונה של השנה הפתיעו הנתונים לרעה, והתחזית ירדה בתלילות.

התחזית הראשונה לשנת 2012 הסתכמה ב-3.5%, פי 2 מהתחזית הנוכחית, העומדת על 1.8%. תחילה היא ירדה, הקדימה לעלות בקיץ 2010, אך אחר כך ירדה פעמיים, בפעם האחרונה בשיעור חד מאוד.

דוגמא נוספת, מכון מחקר המצוטט והיוקרתי קונפרנס בורד, מפרסם מדי חודש לשורת מדינות מדד מוביל משולב. המדד כולל בין סעיפיו משתנים פיננסיים, כגון מדדי מניות בכל מדינה, הפרשי תשואות פדיון בין איגרות חוב ממשלתיות בטווחי פדיון שונים וכמות אמצעי התשלום. המדד אמור להוות כלי לאיתור תפניות כלכליות. אך חלקים גדולים ממנו משקפים תגובות להתרחשויות קודמות. כאמור כיום, כשהזעזועים בשוקי ההון והכספים כה גדולים, קושי זה גדול שבעתיים.

אנו שבים ורואים שהתחזיות עצמן תנודתיות לא פחות מהשווקים הפיננסיים המגיבים להן. לכן, קשה לדעת אם הן מגיבות לאירועים בשטח או מקדימות אותם. לא בטוח שמחברי התחזיות עצמם יודעים זאת, או מתיימרים כיום לדעת זאת.

כמובן שה-IMF וקונפרנס בורד הן רק דוגמאות. תחזיות כלכליות של גופים שונים מתפרסמות חדשות לבקרים, ובד בבד גדלים הסיקור התקשורתי המלווה אותן, מהירותו וזמינותו לציבור. כך לדוגמא, בשנה האחרונה עדכן בנק ישראל את התחזית לגידול בתמ"ג בארץ מספר פעמים. התחזית לשנת 2011 עמדה אשתקד על 3.8%, קפצה עד 5.2% וכעת ירדה ל-4.7%. התחזית לשנת 2012 עמדה על 4% לפני חצי שנה, עלתה ל-4.2% וכעת ירדה ל-3.2%.

היום קשה מאוד לתת תחזיות כלכליות, וגם השיח הכלכלי לו הורגלנו משתנה לנגד עינינו. כך למשל, הסבירה סוכנות דירוג אשראי אחת, כי לפני שלוש שנים מצב הבנקים היה רע. אך הדירוגים שלהם לא הופחתו, בין השאר בגלל סיכוי גבוה דאז כי ממשלות לא יתנו לבנקים גדולים להתמוטט. כעת, מצבם העסקי של בנקים רבים השתפר, אך הדירוגים של בנקים גדולים יורדים בכל זאת. מכיוון שהפעם הסיכוי שממשלות, המתמודדות עם קשיים תקציביים אדירים יחושו לחלצם, נמוך יותר.

במצב דברים זה חשוב לזכור כי התחזיות הרבות שאנו כציבור משקיעים נתקלים בהן, עשויות לשקף בחלקן את ההתפתחויות הכלכליות שקדמו להן, או את התנודתיות והטלטלות בשוקי ההון עצמם. הסיכוי כי הן תשתנינה ותתהפכנה גבוה מאוד. בל נופתע אם התחזיות הפסימיות במיוחד שיש כיום לא תתגשמנה לבסוף. ואם לא? אז לא.

לכן, על אף חשיבותן הרבה של התחזיות בתיאור המצב הכלכלי, עלינו להכיר במגבלותיהן, לכלכל את מעשינו בזהירות תבונה, לעשות שימוש בכלים נוספים ולקבל החלטות מנומקות ומושכלות.

אז מה עושים?

יש דרכים שונות להתמודד עם הנושא. האחת, לאסוף תחזיות נוספות, למצע אותן וכך לעקוב אחרי מדגם קבוע פחות או יותר לאורך זמן. האחרת, אם עוקבים אחר מקור בודד, לחשב ממוצע נע על פני זמן של תחזיות שנתן בעבר. כך, אם סטה לאורך הדרך וחזר בו, נוכל בדרך זאת להחליק זאת.

אני מאחל לכולנו חג שמח, שנה טובה, פורייה, שקטה ומוצלחת.