חזון אחרית הימים: הופקדה להתנגדויות תוכנית להקמת שכונת ענק בפי גלילות
הועדה המקומית ברמת-השרון העבירה היום להפקדה בוועדה המחוזית תוכנית מתאר מפורטת למתחם פי גלילות. לפי התוכנית תאושר בנייתן של כ-10 אלף יחידות דיור חדשות באזור פי גלילות, הקמת אזור תעסוקה גדול, מבני ציבור ופארק בשטח 432 דונם. ע"פ מדיניות העירייה כ-20% מכלל הדירות יהיו דירות קטנות שיאפשרו גם לצעירים להשתלב במתחם במסגרת השוק החופשי.
מדובר באזור הממוקם בין כביש 5 בצפון לכביש איילון ממזרח וכביש 2 במערב ובצידו הדרומי גובל המתחם בתל אביב. זו בשורה חשובה לפיתוח העתידי של היישוב שתאפשר בד בבד עם דירות חדשות אזורי תעסוקה חדשניים מבני ציבור ופארק גדול. כזכור, טקס הסגירה הרשמי של אתר הגז והדלק בפי-גלילות נערך בשנת 2004 לאחר מאבק המשפטי הארוך.
באזור מתוכננת תחנת רכבת שהקמתה תהיה תנאי לפיתוח אזור התעסוקה. כמו כן התוכנית תכלול כ- 700,000 מ"ר (שטח עיקרי) לתעסוקה מגוונת מהרמה המקומית ועד לרמה המטרופולינית; מרכז תחבורה משולב, כולל תחנת רכבת, מרכז תחבורה ציבורי, תחנות אוטובוסים ומוניות; מוסדות ציבור ופארק רובעי המשתלב בפארק המטרופוליני ירקון-ים.
ראש העירייה, איציק רוכברגר מסר: "אני מברך על המהלך, שכן החזון שלי היה להסיר אחת ולתמיד את הסכנה של מכלי הגז והדלק בפי גלילות ולהפוך את האזור כולו למנוף כלכלי עם פתרונות מגורים. מדובר ללא ספק במהלך נוסף שישפר את איכות החיים בעיר ויתרום לחוסנה הכלכלי של רמת-השרון".
- 6.רציונלי 14/09/2011 06:31הגב לתגובה זו2200 דונם לבניה מידית...הרצליה היחידה במרכז עם קרוב לאפס בניה למגורים.
- 5.חייבים לשמר את המירקם התעשייתי של גז ודלק! (ל"ת)זו אנרגיית קיומנו! 12/09/2011 22:01הגב לתגובה זו
- 4.עוז 12/09/2011 20:11הגב לתגובה זורק קידום פרוייקטים על אדמות בור אלו יפיחו קידמה ותקווה ניראת לעין.קידמה לגוש הגדול ולחוף התכלת הרצליה.
- 3.המוסד שיושב לא רחוק לא ייתן לבנות שם (ל"ת)מקום בעייתי 12/09/2011 17:09הגב לתגובה זו
- 2.עוד דיור לעשירים בלבד (ל"ת)לא יעזור לאף אחד 12/09/2011 17:08הגב לתגובה זו
- 1.יקי 12/09/2011 16:17הגב לתגובה זועד שנת 2034 זה בטוח יוצא לדרך ותונח אבן פינה
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
