מצעד הגאווה - רגע השיא במסע היח"צ היום יומי של הלהט"ב

"אני לא מבין למה הם מתעקשים להתגאות בזה שהם גאים. שיהיו גאים בסדר, זה לא מטריד ולא מעניין אותי. המצעד כבר לא רלבנטי, למה אין מצעד לסטרייטים? למה אני לא צורח את עובדת היותי הטרוסקסואל בראש חוצות?"

את הדברים הסמי אגביים האלה אמר לי היום קולגה מתוך מקום נינוח ומקבל, כזה שבטוח בסביבה הליברלית בה הוא חי, כזה שממהר להישען על זרי הדפנה, להתמתח לאחור ולנוח בשביל אחרים. מתוך המקום המקבל הזה, עולות לפעמים תהיות אודות הרלבנטיות של מפגני גאווה כגון זה שנצעד כאן ביום שישי האחרון.

הטיעון האהוב על אלו שמטילים ספק בעצם נחיצותו או תועלתו של המצעד הוא זה שעצם הפעילות הסו קולד מבדלת, עוזרת להנציח את העובדה שמדובר בקהילה שונה ונפרדת. וואלה.

השאלה מדוע אין מצעד דומה או גאווה מדובררת היטב בקרב סטרייטים, היא מיתממת ומקוממת גם אם היא נאמרת כשאלף קריצות בצידה. זה קצת כמו לשאול מדוע הלבנים לא חיברו שירי מחאה אודות אפליה גזעית בזמן שקטפו כותנה ונמכרו לעבדות. אה רגע, זה לא קרה ללבנים.

ברור שהתרבות שאנו חיים בה, במדינת ישראל ובכלל, בעולם המערבי, עשתה כברת דרך משמעותית מאז הוציאו להורג גברים ונשים שזהותם המינית הוטלה בספק או נחשפה כלא מצייתת לחוקי החברה השמרנית. ברור ובכל זאת למתקשים לזכור, רק לפני שנתיים אירע טבח מזעזע בבר נוער בתל אביב. לאור זאת ולאור העובדה שלא כל המדינה זוכה לליברליות היחסית שנחגגת במדינת תל אביב, מצעד הגאווה מהווה שיא חד שנתי בעבודת יחסי ציבור יום יומית, סיזיפית ובלתי מתפשרת שעושים כל אחד ואחת מחברי הקהילה.

גם אם אותם חברי קהילה לא פועלים בצורה מובהקת ו"סתם" מתפקדים כאזרחים שווי זכויות (שווי? לא זכור לי שנישואים חד מיניים מותרים בישראל), קשה להם לחמוק מאותה זהות שמתקבלת לפעמים באהבה ולעתים בחשדנות או גרוע מכך.

אפשר להקביל את העניין למצב בו אזרח ישראלי גר תקופה בחו"ל - גם אז הזהות הישראלית מלווה לכל מקום וגם שם היא מתקבלת באופנים שונים ולעתים משונים. יחד עם זאת אף אחד לא שואל למה מישהו מתהדר בהיותו ישראלי ולמה משרד ההסברה ממשיך לסבסד קמפיינים בזכות ישראל. הרי מדינה כבר יש לנו וצבא גם, אז מה הביג דיל?

הסיבה העיקרית בגינה סטרייטים שמצהירים בקול גדול כי כמה מחבריהם הקרובים ביותר ישנים כפיות עם בחורים, טוענים בבטחון כי נס ליחו של המצעד, היא פחד. משהו בקול הגדול הזה, בהמונים שצועדים, בפוליטיקאים שתופסים טרמפ ובשקיפות הצבעונית הזאת מערער אותם.

הנוצות מתלבושות הדיוות על המשאיות עושות להם להתעטש וכל הגאווה המינית המתפרצת בלב המדינה - כל זה כנראה קצת יותר מדי עבור אותם סטרייטים גאים. בגלל זה חלקם, גם אם לא יצהירו על כך ישירות ויסתפקו בקריצות, יעדיפו שתהיו הומואים או לסביות או גם וגם בבית, בשקט, בלי לסגור את אבן גבירול.

ביום שהם יפסיקו לפחד, יוכלו מארגני המצעד לפרוש.