על הסיבה (הלא בנאלית) שבגללה דנקנר נכנס ל'מעריב'

נוחי דנקנר בדרך לרכישת השליטה בעיתון מעריב, מהלך מדהים. השאלה היא כמובן השאלה הרגילה - למה הוא צריך את זה? הדו"ח השנתי של מעריב עדיין לא פורסם אבל נכון ל-9 החודשים הראשונים של 2010, מעריב הפסיד 65 מיליון שקלים וזה אחרי הפסד של 71 מיליון שקלים ב-2009 כולה. בקיצור, סכומים לא מבוטלים.

שתי אפשרויות, האחת היא שדנקנר רואה כלי תקשורת חשוב בישראל על 2,000 עובדיו שעומד בפני סגירה ופשוט לא יכול לעמוד מנגד. השניה, דנקנר רואה כלי תקשורת חשוב בישראל שעומד בפני סגירה ואומר לעצמו - אם אי פעם רציתי להיכנס למשחק הזה, זה הזמן כי עוד רגע חלון ההזדמנויות נסגר ואני נשאר אחד שמוכר קוטג' ועושה כסף מ-SMSים. האפשרות השלישית היא כמובן שדנקנר רואה פה ביזנס מצויין במחיר זול ובעיקר רואה את הסינרגיה בין החברות השונות בקבוצה ("קנה מנוי לעיתון, קבל תלושי קניה בשופרסל", פלטפורמת פרסום וכו').

התשובה היא כנראה שילוב בין האפשרויות בתוספת המרכיב הקבוע. מעריב עמד רגע לפי סגירה, ולא מדובר באיזה חנות מכולת וגם לא באיזה מפעל מרמת חובב. מדובר בעיתון שיוצא לאור מאז 1948 והינו חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. אז גם לקבל את הכלי הזה וגם להיתפס כמי שבה והציל אותו - שתי ציפורים במכה אחת.

אבל הסיפור הוא כנראה לא רק של ציפורים, הוא גם של פרפר, או יותר נכון - של 'הפרפר והאש'. וכאן נכנס המרכיב הקבוע, כושל ככל שיהיה, להיות הבעלים של כלי תקשורת בישראל (וגם בעולם) זה כוח וזה הכרה. לנוחי יש פה הזדמנות לקבל כוח והכרה ואפילו לצאת גדול (אם באיזו דרך נס הוא יצליח להעלות את הרכבת של מעריב על הפסים). אבל כמו שפרפר נמשך לאש, אנשי עסקים נמשכים לתעשיית התקשורת והאמת היא שבמרבית המקרים הם חוטפים כוויה.

הסיבה הבנאלית היא שדנקנר רוצה לקנות את העיתון בשביל לקבל תקשורת אוהדת. לא מאמין שזו הסיבה למרות שברור שתחקירים ארסיים על סלקום או שופרסל יהפכו למחוץ לתחום ובכלל כל השפה תהיה יותר אוהדת. שמעתי את בן כספית שאומר שמעולם לא פנה אליו מו"ל והגביל אותו בכתיבה. העניין הוא שאין צורך שהמו"ל יעשה זאת, כספית מספיק אינטיליגנט בכדי לדלג מעל המוקשים בעצמו, וכך גם שאר הכתבים ועכשיו יהיו עוד כמה מוקשים.

אבל אני לא חובב הסיבה הבנאלית. אני חושב שדנקנר נכנס בשביל האתגר. אם הוא יצליח לקחת את 'מעריב' מהמקום שבו הוא נמצא ולהחזיר אותו אפילו חצי הדרך לעבר המפואר שלו, זה יהיה הרבה יותר גדול מכל עיסקה על מניות קרדיט סוויס שאי פעם הוא יעשה. ואנשי עסקים זה עם שאוהב אתגרים, ונוחי דנקנר הוא אדם שאוהב לראות את האזרח הקטן מרוצה, פה הוא מקבל את השניים ובמחיר מבצע.

העניין הוא שמעריב זה לא מכתשים אגן, שום חברה סינית לא תבוא לחלץ אותו מההרפתקאה הזו במידה ותיכשל. מצד שני, אם ההרפתקאה הזו תיכשל, הוא לא ממש יצטרך חילוץ, זה כסף קטן, הצרה תהיה הכותרות בעיתונים האחרים, אבל בשביל זה יש רני רהב - שהוא ידאג.

ועוד דבר - למה בציבורית?