סרטון הסברה למשט בעזה בנימה סאטירית: "We con the world"
שלל הניסיונות להסביר לעולם את ההשתלטות על המשט שהיה בדרכו לעזה בו נהרגו 9 "נוסעי הסיפון" נתקלו עד כה ברוח מערבית קרירה. אך כעת מנסה חבורה בשם "לאטמה" להעביר את המסר בצורה קצת שונה ומבדרת. הבעיה העיקרית שלו שהוא כנראה פורסם קצת מאוחר - אחרי שברוב העולם כבר גיבשו עמדה שלילית נגד ישראל. עם זאת, ביומיים האחרונים הספיק הסרטון לצבור למעלה מ-630 אלף כניסות.
הסרטון מבוסס על שיר הסיוע "We are the world", שכתבו מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י לשם גיוס כספים לסיוע לקורבנות הבצורת באתיופיה, ומספק לו פרשנות חדשה תחת הכותרת: "We con the world" (עובדים על העולם). בשיר משתתפים שחקנים המגלמים את מחרחרי הריב הטורקים ותומכי החמאס שהיו על סיפון המרמרה. בויקיפדיה מוגדר אתר המפיקים, כאחד העוסק בסאטירה וביקורת תקשורת מתוך אוריינטציה ימנית. סיסמת האתר היא "לאטמה, למה שתתעצבן לבד?"
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
