הגדרת קבוצת השוויון והבסיס להשוואת השכר לפי חוק שכר שווה ייעשו לפי ניתוח ענייני ומעמיק של אופי העבודה

העובדות -------------- איריס בן משה (להלן: "העובדת") הועסקה כמנהלת פרוייקטים בחברת "קומברס" (להלן: "המעבידה").

העובדת הגישה תביעה בבית הדין האזורי נגד המעבידה לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק שכר שווה"), בטענה כי הופלתה לרעה לעומת גברים שעבדו בתפקיד זהה לשלה, בכך שלעובדים הגברים הוענקו אופציות לרכישת מניות חברת האם עם קבלתם לעבודה ו/או במהלך השנה הראשונה לעבודה, בעוד לה, בהיותה אישה, לא הוענקו אופציות כאמור. לטענתה, קבוצת ההשוואה היא אך ורק מנהלי הפרויקטים שעבדו איתה במחלקת EMEA, שהנה אחת מתוך שלוש מחלקות בחטיבת השיווק.

לטענת המעבידה, יש לראות בכל מנהלי הפרויקטים בחברה, הן אלה שבחטיבת השיווק והן אלה שבחטיבת הפיתוח, אוכלוסייה הומוגנית שכל הנכללים בה מבצעים "עבודה שוות ערך", וראוי לכלול את כולם באותה קבוצת השוואה, שאם לא כן, תתקיימנה שתי קבוצות השוואה שונות לגבי אותה אוכלוסייה.

בית הדין האזורי דחה את הטענות וקבע, כי לצורך בחינת זכאותה של העובדת לשכר שווה "בעד אותה עבודה", "עבודה שווה בעיקרה" או "עבודה שוות ערך" ע"פ החוק, יש לכלול בקבוצת ההשוואה את כל מנהלי הפרויקטים שעבדו בחטיבת השיווק, על כל שלוש מחלקותיה, ואין לכלול את מנהלי הפרויקטים של חטיבת הפיתוח.

על פסק דין זה של בית הדין האזורי הוגש ערעור ע"י שני הצדדים לבית הדין הארצי.

פסק הדין ------------- בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כבית הדין האזורי, כי קבוצת השוויון הרלוונטית לתביעת העובדת, כמשמעה בחוק שכר שווה, היא קבוצת מנהלי הפרויקטים שעבדו עם העובדת בתקופה הרלוונטית לתביעה בחטיבת השיווק, על שלוש מחלקותיה. נקבע, כי הרחבת קבוצת השוויון, כך שתכלול כמה שיותר עובדים, לא מבקשת "להעצים שוויון", אלא להחלישו, במובן זה שהרחבת קבוצת השוויון תסייע ותקל בהוכחת המעבידה, לפיה יש הצדקה בשוני בשכר או בגמול הקשור בעבודה.

נקבע, כי הגדרת קבוצת השוויון וקביעת בסיס הזכאות להשוואת השכר צריך שייעשו באופן ענייני, לפי תוכנו המעשי של התפקיד המבוצע והחלק החשוב והעיקרי שבו, כפי שמגדיר סעיף 3 לחוק שכר שווה: "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה; בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות". דהיינו, במקום בו נדרשים אותם כישורים, אותה רמת מאמץ בביצוע העבודה, אותה מיומנות בביצוע, אותה רמת אחריות, אותם תנאים סביבתיים, הרי שאז בפנינו עבודות בעלות ערך שווה, אשר העובדים בהן זכאים לשכר שווה. לפיכך, לא מגובה השכר המשתלם לעובדים תיגזר השאלה האם מדובר ב"עבודה שוות ערך", אלא לפי ניתוח ענייני ומעמיק של אופי העבודה, בהתאם לחוק, כאמור. כמו כן נקבע, כי טענת העובדת שיש להפריד בין שלוש המחלקות בחטיבת השיווק כך שיש להתייחס לכל אחת מהן כאל "מקום עבודה נפרד" לצורך בחינת הזכאות למתן אופציות באופן שווה היא מאולצת ומרחיקת לכת בנסיבות העניין.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".