42 אלף שקל למ"ר: נוה שוסטר מכרה 5 דירות ב-25 מ' ש' במגדל "סוטין 29" בת"א
קבוצת נוה שוסטר, שבבעלות יזמית הנדל"ן דליה שוסטר, דיווחה לפני כחודשיים על מכירת 2 קומות מגורים במגדל "סוטין 29" בלב תל אביב. היום (יום א') מדווחת כי מכרה עוד 5 יחידות דיור במגדל היוקרה "סוטין 29 " ביניהן 4 יחידות דיור הפרוסות על שתי קומות מגורים.
הדירות שנמכרו כוללות 2 דירות סמוכות, בנות 3 חדרים כל אחת בקומה השלישית של המגדל. עוד שתי דירות סמוכות בנות 4 ו- 5 חדרים כל אחת, נמכרו לרוכש, שעוזב וילה בפריפריה.כמו כן, נמכרה דירת 5 חדרים בקומה 10 לרוכשים המתגוררים בסמוך לפרויקט אשר ביקשו לרכוש דירה עבור ילדיהם.
שווי המכירות הכולל מסתכם ב- 25 מיליון שקלים והוא משקף שווי של 42 אלף שקלים למ"ר בנוי. "כל הדירות שנרכשו במגדל הינן למגורים ולא לצרכי השקעה", אומרת שוסטר. "הרוכשים הינם בחלקם תושבי תל אביב ואחרים החוזרים אל תל אביב מהפריפריה".
"סוטין 29", ממוקם ברחוב סוטין בתל אביב, בין ככר המדינה למשכן לאמנויות הבמה, על שטח בו עמד עד לאחרונה בנין התנועה הקיבוצית המאוחדת. הפרויקט כולל 75 יחידות דיור על פני 29 קומות. במגדל דירות 3,4 ו-5 חדרים וכן דירות לופט (חלל כפול) ופנטהאוז.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
