רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי, במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח, כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן

העובדות ---------------- שחל טלרפואה עוסקת במתן שירותים רפואיים ללקוחותיה (להלן: "המעבידה")

רוני תובל (להלן: "העובד") עבד כאיש מכירות במעבידה משנת 1998 ועד לפיטוריו בשנת 2006. משך תקופה מסוימת שימש בתפקיד מנהל קבוצה של אנשי שיווק ומכירות.

בשנת 2000 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה (להלן: "ההסכם"), ובו, בין היתר, סעיף תניית סודיות ותניית אי תחרות.

בסמוך לאחר הפסקת עבודתו במעבידה, החל העובד לעבוד בתפקיד של איש מכירות בחברת "נטלי", שהינה חברה מתחרה של המעבידה.

המעבידה הגישה תביעה לביה"ד האזורי לעבודה, וביקשה כי יינתן צו מניעה זמני, שעניינו הגבלת חופש עיסוקו של העובד.

ביה"ד האזורי קבע, כי המעבידה לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי, לא עמדה בנטל ההוכחה באשר למשך תוקפו של הסוד וכן לא עלה בידה להוכיח שימוש שלא כדין של העובד ברשימת הלקוחות.

פסק הדין ------------------ פסיקת ביה"ד האזורי לעבודה ----------------------------------------------- לשם בחינת תניית אי התחרות, חזר ביה"ד האזורי על המבחנים שנקבעו בהלכת צ'קפוינט(*), לפיה בנסיבות הבאות, יכול ותהא הצדקה להגביל עיסוקו של עובד:

א. יש להגביל את חופש העיסוק כדי למנוע שימוש שלא כדין בסוד מסחרי השייך למעסיק הקודם. במקרים אלו ניתן להגביל את עיסוקו של העובד אף ללא תנייה מפורשת, שכן הנושא מוסדר בחקיקה.

ב. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת.

ג. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיקו הנוכחי.

ד. יש ליתן משקל לתום ליבם של העובד ואו המעסיק החדש.

ה. חובת האמון גוברת ככל שתפקיד העובד בכיר יותר.

פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה -------------------------------------------------- ביה"ד הארצי לעבודה קבע, כי די היה בגרסה העובדתית אשר נפרסה בפני ביה"ד האזורי, על מנת לקבוע, כי רשימת הלקוחות של החברה מהווה "סוד מסחרי" בר הגנה כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וכי העובד אכן עשה בה שימוש שלא כדין.

עפ"י סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ( להלן: "החוק"), "סוד מסחרי" הנו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודותיו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". עפ"י הלכת צ'קפוינט, כאמור, על מנת שתהיה הצדקה להגבלת חופש העיסוק של עובד, יש צורך כי המידע שבקשר אליו מוגבל העובד, יהיה בגדר סוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם של העובד, וכן כי ההגבלה נועדה למנוע עשיית שימוש שלא כדין בסוד המסחרי, על ידי העובד. מהאמור לעיל עולה, כי אין מדובר בדליית שמות אקראית מ"דפי זהב" או כיוצא בזה, אלא במאמצים שהושקעו על ידי החברה, מבחינת הפניית משאבים כלכליים ושעות עבודה של סוכניה, בכדי לגבש רשימת לקוחות המתאימים לשיווק מוצריה המסוימים של החברה. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות פוטנציאליים שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל מ"דפי זהב", במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח, כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן (דב"ע נא 3-133 אלון בע"מ נ' מזרחי פד"ע כג 416, וכן ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625).

במקרה דנן, קבע ביה"ד, כי העובד פנה אל לקוחות קיימים של החברה, במקום לגבש רשימת לקוחות חדשה, הכרוכה במאמצים כפי שפורטו לעיל.

לפיכך, משלא הוצגה גרסה הסותרת את השתלשלות האירועים שפורטה לעיל, הרי שישנה סבירות קרובה לוודאי כי אכן מדובר בסוד מסחרי, והיה מקום להגביל את חופש עיסוקו של העובד בקשר אליו. העובד הפר את תניית הגבלת העיסוק שנכללה בחוזה העסקתו, ועשה שימוש שלא כדין בסוד המסחרי שהועבר אליו במסגרת עבודתו בחברה. משכך, נקבע כי העובד ישלם למעבידה פיצוי בסך של 40,000 ש"ח.

(*) ע"ע 164/99 דן פרומר נ' רדגארד, פד"ע ל"ד 249

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".