שילמתם על הקרקע בנוסף לחכירה? מינהל מקרקעי ישראל לא יוכל לפנותכם לצורך הפשרת הקרקע

"דינו של חוכר אשר שילם על הקרקע, אינו דומה למי שקיבל אותה ללא תמורה", כך קבעה בשבוע שעבר צפורה ברון, שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, ובנוסף מתחה ביקורת על התנהלות מינהל מקרקעי ישראל בעניינו של חקלאי מכפר סבא.

מדובר בחקלאי מכפר סבא, אשר הוכיח כי סבו שילם בעבור הקרקע את שוויה המלא בתחילת חוזה החכירה, לפני קום המדינה, ולמרות זאת נדרש על ידי מינהל מקרקעי ישראל לפנות את הקרקע לצורך הפשרתה ובניית 76 יחידות דיור עליה.

המבקש, באמצעות עורכי הדין סימון טוסון ודוד בסון ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', הציג הוכחות לבית המשפט , לפיהן סבו רכש את הקרקע במחיר מלא מהקרן הקיימת לישראל בשנת 1942, לפי שווי של 550 לירות. התשלום כלל מזומן וקרקע חלופית שהייתה בבעלותו בחבל לכיש.

השופטת ציינה כי ייתכן שסבו של החקלאי חתם על חוזה חכירה ולא על חוזה מכר, נבעה מהחשש שרווח באותה תקופה מפני השתלטות ערבית על אדמות שבבעלות פרטית ולא בבעלות המדינה.

בנוסף לכך, היא הדגישה כי זכות החכירה היא למעשה הפתרון של המדינה להשארת הקרקע בידיים לאומיות, בתמורה למתן זכות חוזית לתקופה של 49 שנה לפחות לחוכר, לפיה יוכל לעשות בה שימוש, במסגרת זכות שהיא "מעין בעלות". כמו כן השופטת קיבלה את עמדת המבקש לפיה העובדה שהוא ממשיך לשלם את דמי החכירה, מוכיחה את חידוש החוזה בהתנהגות לתקופה נוספת עד שנת 2040.

בהחלטתה, מתחה השופטת ביקורת על התנהגות המינהל, וקבעה כי הכרזתו לפיה תם חוזה החכירה, גובלת בחוסר תום לב, בעוד שעל גוף ציבורי כמוהו, חלה חובת תום לב מוגברת. השופטת קובעת עוד כי גם לאור דבריו של השופט תאודור אור, בבג"ץ הקשת המזרחית, יש לבחון כל חוזה לגופו ואין דינו של חוכר אשר שילם על הקרקע כדינו של זה שקיבל אותה ללא תמורה.

בקשת החוכר לקבל זכויות בנייה על הקרקע נדחו אף הן בשלב זה, אך השופטת מציינת כי היא סבורה שעל המינהל לשקול בשנית את דרישותיו של המבקש ולדון בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.