שיקולי ביה"ד לאיסור פרסום בתביעה בשל הטרדה מינית

העובדות ---------

ביום 20.2.2007 הגישה המשיבה (להלן: "העובדת") תובענה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית"), התקנות למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון").

העובדת הגישה תביעה, משלטענתה נאלצה לסיים את עבודתה במבקשת 1 (להלן: "המעבידה"), בין היתר, בשל שרשרת מעשים, המהווים הטרדה מינית והתנכלות מצד המבקש 2 (להלן: "הממונה"), אשר היה ממונה עליה מטעם המעבידה.

המעבידה והממונה (להלן: "המעבידים") טענו, כי מדובר בתביעת בדים, שמטרתה לזכות בפיצויי פיטורים, ולהתחמק מחובותיה בהתאם לחוזה העבודה.

ביום 25.12.2007 הגישו המעבידים את הבקשה דנן, לפיה יש להורות על איסור פרסום וקיום הדיון בדלתיים סגורות, ולחילופין להורות על איסור פרסום במהלך ניהול המשפט, ואיסור פרסום פרטים מזהים של המעבידים.

לטענת העובדת, המעבידים לא הציגו כל טעם מיוחד לחרוג מעקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. עוד טענה, כי לא הוכיחו נזקים פוטנציאלים וכי בקשתם הוגשה בשיהוי.

הכרעה ---------

בהתאם להוראות חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 וחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות, לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, וכן לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, לשם הגנה על בטחונו של בעל דין ולמניעת פגיעה חמורה בפרטיותו.

בהתאם לסעיף 10א לחוק השוויון, בית הדין לעבודה רשאי לדון בדלתיים סגורות בהליך לפי חוק השוויון, שמקורו פגיעה על רקע הטרדה מינית.

בהתאם לפסיקה, עיקר מטרת סעיף 10א לחוק השוויון, להבטיח הגנה על פרטיותה וכבודה של העובדת המתלוננת, על מנת שזו לא תחשוש מהגשת תביעה.

עם זאת, יש להתחשב גם בזכויותיו של המואשם בהטרדה מינית, שגם לו מוקנית הזכות לפרטיות והגנה מפני טענות בלתי מבוססות. פרסום עובדות, שייתכן שייפסק שאין בהן ממש, עשוי לגרום למואשם עוול.

בית הדין ציין, כי יש לערוך איזון בין האינטרסים המנוגדים, מחד, עקרון הפומביות וזכות הציבור לדעת, ומאידך, זכויות הצדדים, ובמקרה דנן המעבידים, להגנה על פרטיות, כבוד ושם טוב.

בית הדין חזר על הקביעה, לפיה הפתרון הראוי, המאזן בין מכלול השיקולים, הוא איסור פרסום בתקופת ניהול המשפט, והיתר פרסום לאחר מתן פסק הדין: "... בכך ניתנת הגנה למתלוננת (וגם למואשם בהטרדה) נגד פרסום עובדות שאינן נכונות, וכן מושגת המטרה שהציבור ידע על פסקי דין בנושא הטרדה מינית. על פי השיטה המוצעת, הפגיעה בזכות הציבור לדעת מצטמצמת באופן זה מ"פגיעה" מוחלטת של חוסר ידיעה מוחלט, לפגיעה יחסית של חוסר ידיעה בתקופת המשפט...".

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

.