"על היצואנים להיות אדישים בטווח הקצר לתנודת הדולר"
כל אדם שחשוף לשער הדולר בכל צורה שהיא עשוי להיפגע מתנודות הדולר למול שער השקל. לאחרונה ראינו כי הדולר נחלש בצורה משמעותית למול השקל וכיום הוא עומד על 4.18 שקלים – רמה בו לא שהה כבר 5 שנים. הראשונים להיפגע משערו החזק של השקל למול הדולר הם היצואנים, מצד שני היבואנים דווקא נהנים.
אך המציאות של היצואן והיבואן קצת יותר מורכבת מכך. זיו פניני, מנהל חדר המסחר והמשנה למנכ"ל מגדל שוקי הון, מסביר כי בתיאוריה מנהלי כספים בטווח הקצר אמורים להיות אדישים לתנועות של השקל למול הדולר, או לצורך העניין לכל מטבע זר אחר.
לכל מנהל כספים קיימת היכולת לגדר סיכוני מטבע ובכך בעצם לנטרל את החשיפה. אך ליצואנים יש כמה סיבות מקלות, מסביר זיו פניני. בפועל היצואן לא יודע באיזה כמות ולכמה זמן הוא יהיה חשוף לשער הדולר. בנוסף הפחד הגדול של היצואנים הוא מפני תיסופים חזקים, התחזקות מהירה של השקל. אם נסתכל ברמה ההיסטורית, מסביר פניני, רוב הזמן השקל עולה לאט לאט מול הדולר ויורד בצורה חדה בעיתות משבר, לפיכך הפחד הגדול הוא מפני ירידה חדה בערכו של השקל ולא מפני תיסוף חזק.
תוסיף לכך, אומר פניני, את העובדה שהשקל נראה מאוד חלש למול הדולר וגם מול האירו. הרבה מנהלי השקעות ומנהלי תיקים נפלו לבור של הדולר כי כולם חשבו שהוא מספיק נמוך בשביל להשקיע בו וכמוהם מנהלי הכספים בחברות. מנהלי הכספים יצאו מהגידור על סמך ההנחה כי כרגע אין טעם לגדר בגלל שהשקל חזק מדי. אך הבעיה היא שהדולר מצא לו תחתית חדשה כל יום מחדש בכל יום מסחר.
המצב הגרוע ביותר, הוא שמנהלי כספים מתחילים להיות מעין ספקולנטים על כספי החברה. פניני אומר, כי הוא יכול לנחש שאחוז היבואנים שנמצא כעת בגידור גדול יותר מאחוז היצואנים שגידרו. וכל זאת למה? היבואנים מרגישים נוח עם שער השקל החזק ומחליטים לגדר אותו ועל ידי כך מבטיחים את התשלום העתידי. לעומתו היצואן, באופן אירוני, סבור כי השקל חלש דיו, נתון שלדעתו מייתר את הצורך בגידור.
פניני מסכם, כי הוא לא מוכן לקבל מבחינה מקצועית מנהלי כספים שאינם מגדרים את סיכוני המטבע שלהם. הוא מוכן לקבל החלטה מושכלת של דירקטוריון החברה שקבע אחוז חשיפה מסוים, פניני חולק אך מוכן לקבל. לדעתו של פניני, יש להגדיר את תפקיד מנהל הכספים כך שתמנע מהם האפשרות לעשות פעולות ספקולטיביות בכספי החברה. אפשר לדון בכמה לגדר, אפשר לקבוע לכמה זמן, אך פניני לא מקבל בשום פנים ואופן מנהלי כספים שלא מגדרים.
יחד עם זאת, אין עוררין על כך שכל עוד השקל נשאר חזק למול הדולר או לכל מטבע זר אחר יש בכך להוריד את כושר התחרות של היצואן בטווח הארוך ואף בטווח הקצר דבר הפוגע בפעילות העסקית של היצואנים, מסכם פניני.
איך מגדרים?
העיקרון לפי פניני הוא פשוט. כל מי שעתיד לקבל תשלום בדולרים ומנגד לשלם סכום שקלי חשוף לשערו של הדולר. היצואנים נמצאים בסיטואציה הזו כל הזמן. אם כך, מה עליהם לעשות? בשוק הפיננסי קיימים מספר מכשירים שבעזרתם ניתן לגדר. הכלי הקלאסי הוא הפורוורד או בשמו העברי חוזה עתידי. כלי זה מאפשר למנהל הכספים לקחת הלוואה דולרית ומנגד להפקיד את השקלים. מנהל הכספים במקרה זה מבטיח את שער הדולר ובעצם מנטרל לגמרי את החשיפה לתנודות שער הדולר. העלות המימונית של מנהל הכספים היא שולית בייחוד לנוכח הנתונים הכלכליים ששוררים בשוק ולמעשה מקבע את שער הדולר.
עוד אפשרות העומדת בפני היצואן היא לקנות אופציה. קניית אופציה היא מעין תעודת ביטוח המבטיחה שער דולר מסויים. בניגוד לחוזה העתידי, האופציה כשמה כן היא. האופציה מבטחת שער דולר מסוים ועבורה הוא נדרש לתשלום פרמיית ביטוח מסוימת. אפשרות זו גם משאירה לו דרך להרוויח אם בכל זאת שער המט"ח זז באגרסיביות לטובתו. עוד יתרון עולה מדרך זו והיא שניתן לראות כי פרמיות הביטוח כנגד דולר עולה גבוהות משמעותית מאלה המבטחות דולר יורד, מצב בו עומדים היצאונים וזו מהסיבה הפשוטה שאותה הסברנו כי הפחד של השוק הוא מפני ירידות עזות של השקל ולא מפני התחזקות חריפה של השקל למול המטבעות המובילים.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
