בקרוב באדיבות הזכיינים: טלנובלה שבועית כז'אנר עילי

למרות הבטחות המכרזים של ערוץ 10 וערוץ 2 בהן התחייבו הזכייניות לטיפוח ופיתוח דרמה מקורית בסוגה עילית - מתברר כי הזכייניות שוקדות בימים אלה על פיתוח פורמט ייחודי של דרמת איכות – בתקציב ובדרכי הפקה של טלנובלה.

ההכלאה החדשה שנועדה לעקוף את מגבלות הרגולטור נחשפה בדיון תסריטאים שנערך ביום חמישי האחרון (9.11) בבית הספר לאמנות "קמרה אובסקורה" אשר נסב על השפעותיה של פריחת הטלנובלות על הטלוויזיה והתרבות בישראל. בדיון השתתפו גל זייד, דניאל לפין, גל פרידמן, ורד שפירא ויוסי מדמוני - חמישה כותבים מוערכים.

בתחילת הדיון סיפר התסריטאי והמחזאי דניאל לפין בדיחה שהתבררה עד מהרה כמציאותית ביותר: "הדבר המדהים בטלנובלה זה שאין חזרות. נכנס הבמאי לסט או יושב בקונטרול ושואל את השחקנים: "מישהו פה למד משחק?" חלק אומרים ניסן נתיב, חלק בית צבי. אז הבמאי אומר: "אני מבקש לשכוח מהר כל מה שלמדתם - אנחנו רוצים לצלם את זה מהר".

בהמשך הדיון, שעסק גם בכאבם של הכותבים בישראל, אמר גל פרידמן, יוצר הטלנובלות הוותיק ("רמת אביב ג'", "אהבה מעבר לפינה"), כי לאחרונה הוזמנה ממנו סדרת ז'אנר עילי. המשימה שהוטלה עליו הייתה לכתוב סדרה בת 26 פרקים בעשרה חודשים. "אמרו לי: מה אתה רוצה? זה לא 120 פרקים, זה רק עשרים ושישה", אמר פרידמן.

יוסי מדמוני, מיוצרי "בת-ים ניו-יורק" ו"המנגליסטים", ועד לא מזמן יו"ר איגוד התסריטאים חשף בפני הקהל את המנגנון ההפקתי שגורר את הזכייניות להשקעה פחותה בסוגה העילית: "פעם דקת שידור של סדרת איכות עלתה 2,700 דולר. השקיעו בכל דקה. היום מדברים על סכומים שהם חצי, ומתקרבים לסכומים המושקעים בטלנובלה. אני בטוח שהמצב הזה יפגע מאד ביוצרים וירע מאד את מצבם". מדמוני השווה את הניסיון לכתוב דרמת איכות בקצב של טלנובלה, לניסיון לבנות מטוס 16-F ב-100 שקל.

"אין פיקוח אמיתי של הרגולטור בישראל. כשרואים שמשהו רווחי מנסים להכיל אותו על מודלים נוספים. זה לא מתאים. בקרוב נקבל סדרות שמוגדרות כסדרות איכות אבל כפו עליהן מודלים כלכליים שהן לא יכולות לעמוד בהן כמו טלנובלה שבועית", אמר מדמוני. קשה לעשות טלוויזיה טובה בישראל

איך הופכים מוצר טלנובלי למוצר איכות? בין השאר אם מוסיפים מעט הומור עצמי, וקריצה מודעת למדיום הטלנובלה. "ההומור והקריצה העצמית של הטלנובלות נובעות בחלק מהמקרים ממבוכה של גופי השידור שמוצאים את עצמם משדרים טלנובלות", אמר גל פרידמן. "הם אומרים לעצמם: לא נעים לנו שאנחנו משדרים טלנובלות אז בואו נצחק על עצמנו ונגיד שאנחנו יודעים שאנחנו סתם עושים זבל" ואולי אז זה לא ייחשב כזבל".

יוסי מדמוני תיאר איך ב"קשת" שברו את הראש כיצד להגיש את "אסתי המכוערת" כסדרה מסוגה עילית. "הם הצליחו בצורה חלקית ונדמה לי הכירו בזה 30% כסוגה עילית".

מצד שני, הגן גל זייד, ממנהלי התוכן ב"קשת" ומיוצרי הטלנובלה "האלופה" על הטלנובלות: "בטלנובלה עושים 120 פרקים בתקציב מאד נמוך. זה קודם כל ז'אנר נמוך כהגדרה. זה נראה בתפאורה, אין חזרות במשחק. בכל המובנים האלה זה אנטי אמנות. אבל, זו פעם ראשונה בטלוויזיה הישראלית שבעצם ההפקה הפכה לרווחית. זה מוצר רווחי. את רוב הדרמה הישראלית עושים הרי בשביל הרגולטור, והיא בעצם מפסידה כלכלית. טלנובלה עושים כי רוצים ולא כטובה לרגולטור - זו הדרמה הרווחית היחידה".

יוסי מדמוני הסכים בנקודה זו עם זייד וטוען, כי לא משתלם להשקיע בישראל בסדרות עילית בגלל השוק הקטן. "סדרות ישראליות עושות רייטינג גבוה מאד יחסית לעולם, מעל 15%. אבל בגלל שהשוק קטן - זה לא מצליח לממן את עלויות ההפקה". זייד: "נורא קשה לעשות טלוויזיה טובה בישראל. המדדים שלנו זה "עמוק באדמה" ו"הסופרנוס", דברים שלא נתפסים מבחינה טלוויזיונית. מניסיוני בעולם הטלוויזיה מתייחסים לדרמה הישראלית לא כמיועדת לשידור בפריים טיים. את הדרמה מפיקים כי יש רגולציה".

עוד טען זייד, כי אין לו בעיה עם הרמה של טלנובלה - אלא דווקא עם הרמה של הדרמה העילית. "יש לנו רגולציה ומזל שיש לנו רגולציה. אני הייתי מעדיף לעשות סדרות איכות והרבה. זו בכלל לא שאלה, אני מאד בעד דרמה ישראלית. יש רגולציה - ואני צריך לספק שעות דרמה, אבל הז'אנר העילי לא עושה כסף - הוא מפסיד כסף". לדברי זייד העשייה הטלנובלית לא פורחת על חשבון העשייה האיכותית, אלא דווקא מפרה אותה.

הפאנל אותו הנחתה, כאמור, העיתונאית עינת פישביין נערך בחסות המחלקה לכתיבה בבית הספר"'קמרה אובסקורה" אל מול קהל של סטודנטים, כותבים, עיתונאים ומתעניינים נוספים. הערב היווה חוליה בסדרת המפגשים בנושאי תרבות ואמנות אותה עורך בית הספר.