מיסוי מתנות בחגים

ראוי לציין כי לא כל נותן מתנה יכול לנכותה בשלמות מהכנסתו החייבת ולא כל מקבל פטור ממס עליה. קיימת הבחנה בין מתנה הניתנת לעובד על ידי מעסיקו אם לחג ואם לארוע אישי, ובין מתנות ללקוחות ולאנשים אחרים הנמצאים בקשרי מסחר.

בכתבה הבאה נבחין בין סוגי המתנות הניתנות וחבות המס בגינן.

מתנות לעובדים שי לחגים שי לחגים הניתן לעובד על ידי מעסיקו, בכסף או בשווה כסף, נחשב לתוספת לשכרו ומתחייב במס בידיו של העובד, הסכום מחויב גם בביטוח לאומי. אצל המעסיק נחשב השי כאחד ממרכיבי השכר המותר לניכוי כהוצאה. לעניין מע"מ, הכלל הוא שאין לקזז מס תשומות הגלום במרכיבי שכר, ולכן, גם אם קיבל המעסיק חשבונית מס בעבור המתנות שרכש בעבור עובדיו, הוא לא יכול לקזזו. אם המעסיק מגלם את המס המגיע מהעובדים ומשלם אותו במקומם עליו לגלם את עלות המתנות כולל המע"מ.

אחת מהמתנות הנפוצות, הניתנות לעובדים בחגים, היא תלושי/תווי קנייה שונים (להלן - התלושים). אחת מהשאלות המרכזיות, העולה בהקשר זה, היא נושא המס בגינם. כעיקרון, מתן מתנה לעובד מהמעביד מהווה הכנסת עבודה לעובד, שכן ניתן לייחס ספציפית את המתנה לעובד, וכנגדה תותר הוצאה אצל המעביד.

לאור העובדה, שאין מדובר במתנה בכסף, אלא בשווה כסף, עולה השאלה: מהו שווייה של המתנה הניתנת לעובד, שבגינה יש לשלם מס הכנסה ונוסף על כך, גם ביטוח לאומי ומס בריאות? יובהר כי המס יכול להיות משולם, הן בידי העובד והן בידי המעביד, בגילום שווי המתנה.

רשויות מס הכנסה מצויות בדעה, כי סכום טובת ההנאה, שרואים אותו כהכנסה, ייקבע בהתאם לשווי טובת ההנאה בידי העובד. כלומר: השווי, שיש לחייב את ציבור העובדים בגינו, הוא השווי הנקוב בתלושים, ולא שווי העלות למעביד. יצוין כי רשויות המס מתבססות על פסק דין עיריית בת-ים נ' פ"ש ת"א 5, שבו נקבע, כי בגין הנחה בשכר הלימוד, שנותנת העירייה לעובדיה, יש לזקוף את השווי לעובדים בגובה ההנחה, וכן, על פי תקנה 8 בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג-1993, הקובעת כי בגין הטבה לעובד השווי לעובד ייקבע על פי סכום התשלום כפי שעלה למעביד או לפי מחיר השוק הגבוה מבינהם.

לטעמי, קביעה זו של רשויות המס אינה עומדת בקנה אחד עם מבחן המציאות, וגם אינה כלכלית. השווי, שיש לחייב בו את העובדים, צריך להיות בגובה הוצאת המעביד, עקב מספר היבטים כדלקמן:

ראשית, על התלושים שמקבלים העובדים נקוב, לא אחת, יותר מסכום שווי אחד למימוש. זאת, עקב מימוש התלוש במקומות מסוימים. כלומר, קיימים תלושים רבים שמימושם, למשל, ברשתות מזון שונות מקנה ערך מופחת של 15-5 אחוזים מערכו הנקוב של התלוש. לכן, מימוש התלושים ברשתות המזון על ידי העובד יביא למצב, שבו העובד ישלם מס עודף בגינם.

לדוגמה, עובד, קיבל תלושים לחג בשווי של 500 ש"ח ומימש אותם ברשת מזון, ששווי התלוש אצלה הוא בגובה של 90 אחוז מערך התלוש, קרי: 450 ש"ח. כלומר, העובד מחויב בתשלום שווי של 500 ש"ח, לרבות תשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות, בעוד השווי האמיתי של המתנה, שניתנה לו, הוא בגובה של 450 ש"ח.

יובהר כי העיוות נשמר גם במקרים, שבהם המעביד יגלם את שווי ההטבה.

לאור האמור, האם על המעביד לשאול כל עובד לכוונת שימושו בכל תלוש, במועד נתינת התלושים, ורק בהתאם להצהרת העובד, לזקוף לו את שוויו האמיתי? או שמא, השווי האמיתי של התלוש הוא השווי הנמוך ביותר, שבו ניתן להשתמש בתלוש ?

סוגיה נוספת מתייחסת לעצם הרכישה המרוכזת של התלושים ולשוויים האמיתי. כלומר, במצב, שבו יקציב המעביד את הסכומים, שהוא מתכוון להקציב לרכישת התלושים לנציג העובדים, והוא יבצע את הרכישה בעבור כלל העובדים. זאת, במקום קניית התלושים ישירות בידי המעביד. מובן שבמקרה זה ישיג הנציג את התלושים באותו גובה של הנחה. כאשר נפעל בדרך זו, יקבלו העובדים את אותו השווי של התלושים, ואילו המעביד יזקוף את שוויים לעובדים בגובה הסכומים במזומן, שהוא הוציא לרגל המתנה לחג.

ניתן לראות, שבפעולה פשוטה אפשר להגיע למצב, שבו ייזקף לעובדים השווי בגובה ההוצאה למעביד, שזהו השווי הכלכלי האמיתי. יצוין, כי רשויות המס עלולות לטעון למלאכותיות במקרה זה.

עיוות נוסף מתייחס לעובדה, שהמעבידים מבצעים את רכישת התלושים במרוכז, ולכן הם זוכים להנחת כמות, שנעה בין 20-15 אחוזים. המעביד מצדו רושם הוצאה בגובה הרכישה, בעוד רשויות המס דורשות את המס על שווי ההטבה.

עקב כך נוצר מצב, שבו קיים חוסר הקבלה בין ההוצאה להכנסה בגינה. לדוגמה, מעביד הרוכש תלושים ב-80 אלף ש"ח, ששוויים 100 אלף ש"ח, ירשום בספריו הוצאה בגובה של 80 אלף ש"ח. אולם, מס הכנסה יקבל מס מהעובדים, בגין שוויים של התלושים, קרי: 100 אלף ש"ח.

מובן כי לאור חוסר הבהירות בנושא, המעבידים יעדיפו לזקוף שווי בסכום המקסימלי, על מנת להימנע מחיכוכים עתידיים עם רשויות המס. לכן ייטב, אם רשויות המס יתנו הנחיות ברורות וכלכליות על סוגיה זו.

הערת המערכת: בעקבות פרסום מאמר זה, נתקבלה תגובת נציבות מס הכנסה כדלקמן:

"בתקנות המשכורת נקבע שווי ההטבה לפי עלות או שווי שוק - הגבוה בינהם. במקרים של רכישה מרוכזת של תלושי שי בידי מעביד, ניתן להתייחס להפרש שבין עלות התלושים לשווי הקניה שלהם, כהנחה מסחרית הניתנת למעביד, ולפיכך אינה נכללת בשווי ההטבה".

שי באמצעות ועד עובדים במקומות עבודה רבים מקובל לתת שי באמצעות ועד העובדים. כאשר השתתפותו של המעסיק בהוצאות הוועד נקבעת לפי מספר העובדים, מתייחסים לכך כאל תוספת לשכרו של העובד. אין הבדל אם משלמים שכר או חלק ממנו ישירות לעובד או לגוף אחר בעבורו, כמו ועד העובדים.

במקרים שבהם השתתפות המעסיק היא בסכום גלובלי, אין מוסיפים אותו למשכורת אך ההוצאה לא תוכר ותחויב במס ע"י המעסיק.

שי לעובדים לאירועים אישיים או משפחתיים מתנות הניתנות בסכום סביר מהמעביד לעובדו לרגל אירוע משפחתי או אישי כגון: נישואין, הולדת ילדים בר/בת מצווה וכו', אין להוסיפן לשכר ואין לחייבן במס כל עוד שוויין בסכום של עד 180 ש"ח (הסכום תקף לשנת 2006), למתנה הניתנת לא יותר מפעם בשנה. סכום זה מתעדכן בכל שנה על פי תקנה 2(4) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות).

יובהר, כי כל סכום העולה על כך מתחייב במס כתוספת לשכר. מהיבט המעביד - הוצאה עבור מתנה לעובד בגין ארוע אישי כאמור, תותר בניכוי בידי המעביד בכפוף למגבלת הסכום 180 ש"ח (בשנת 2006) הנקבע בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות).

מתנות ללקוחות ולספקים שונה הדין לגבי מתנות ללקוחות ולאנשים הנמצאים בקשרי המסחר. כאן אין הבחנה בין שי לחגים ובין מתנה לרגל אירוע משפחתי או אחר. סכום ההוצאה המותרת מוגבל בחישוב שנתי לכל אדם המקבל את המתנה.

על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) סכום ההוצאה המותרת נקבע לסך של 180 ש"ח לאדם לשנה, (הסכום תקף בשנת המס 2006).

מקבל המתנה שאינו שכיר אצל נותנה אינו חייב במס בגינה, ואילו הנותן יכול לרושמה כהוצאה כאמור לעיל. על פי הוראות מס הכנסה יש לציין במסמך את שם המקבל, קשרו עם העסק ונסיבות מתן המתנה.

ההגבלות שצוינו חלות גם על גופים ציבוריים ומלכ"רים, ולא רק על עסקים.

הוצאות עודפות מתנות שניתנו מעבר לסכום המוכר למס הכנסה יחויבו בתשלום מקדמות בשל "הוצאות עודפות".