האם צריך להיות ישראלי כדי להבין מה קורה בבורסה?

"צריך להיות ישראלי כדי להבין מה קורה כאן באמת." כך אמרה לי אלישיה, בחורה צעירה ומתוקה להפליא שהגיעה מקליפורניה לביקור בישראל לפני כמה קייצים. כמדומני היה זה בשלהי קיץ 2002. "למה את מתכוונת?" שאלתי אותה. "אני מנסה להבין כבר שבוע מה יהיה עם הגוברנמנט שלכם, ו-I'm totally clueless". היה קצת לא נעים להודות בפניה, כמו תמיד - כישראלי, גם אנחנו לא יודעים מה יהיה עם הגוברנמנט שלנו.

נזכרתי אתמול, באלישיה. המסקנה שלה שאנחנו היחידים שמבינים מה קורה כאן באמת, נראתה קצת מופרכת. הסקתי בשבילה או בעצם - ניסיתי להסביר לה: אם את לא ישראלית, את עוד מבינה פחות מה קורה כאן - מאיתנו. שלושה ימים שהבורסה בתל אביב עולה, רציתי לכתוב לה באימייל דמיוני, ועצרתי מבעדי. הבחורה לא עוסקת בשוק ההון, וממילא - היא לא תבין. גם לנו אין כל כך הרבה הסברים לעליות.

גם אנחנו לא ממש מבינים: קסאמים על שדרות, חשש מהתלקחות בטחונית, משבר פוליטי חמור, אין שר אוצר שמונה על ידי הפרלמנט - אלא ממלא מקום. הוא גם מבקר כמעט מדי שבוע בעיירות פיתוח ל"פוטו-אופ" בניחוח של בחירות באוויר. אלישיה, את לא לבד בייבי - אנחנו גם לא יודעים מה קורה כאן תמיד. לא חסרים נתונים שיוציאו קצת "שמחת חיים" מהמניות. הריבית על השקל והדולר זהה (נומינלית), אנחנו בעידן של העלאות ריבית שמתישהו יגיע לבורסה, אין תקציב באופק ל-2006 (כרגיל), אין ואין ואין.

אבל אז נזכרתי ב"זרים". סטריינג' וורקרס, כמו שאומר יאיר ניצני. מי שמוזכרים שוב ושוב כ"הסיבה המכוננת" לעליות המטורפות שמתרחשות בבורסה שלנו מתחילת השנה. לפי נתוני בנק ישראל במחצית הראשונה, חל זינוק גדול ברכישות שלהם בבורסה. הם אוספים את מה שהם יכולים, שזה בסך הכל חמש או שש מניות, ואת מדד המעו"ף, אבל זה מספיק כדי לייצר את העליות.

לראייה - חלק מהמניות במדד המעו"ף בכלל לא הניבו תשואה חיובית עדיין מתחילת השנה, וזאת למרות שאחרי ליל סילבסטר 2004/5 המדד החל להסחר ברמת 623 נקודות, והיום הוא ב-759 נקודות. יש בו שונות גדולה בין חלקיו. זהו מדד עם 25 מניות בלד. לא הרבה מניות, וחלקן הן בעצם גם אותה חברה (חפשו את אי.די.בי במדד). אבל דיס איז איזראל - אוף קורס.

כאן אני עושה קישור לאלישיה. מי הם אותם זרים? מה הם באמת מבינים על השוק הישראלי? ובכן, אני לא כל כך יודע אם הם מצליחים להבין מה קורה בפוליטיקה שלנו, יותר מאיתנו - לפחות. אני מניח שהם רודפים אחרי תשואות בשווקים מתעוררים, ואנחנו הפכנו לאחד הנוצצים שבהם בשנתיים האחרונות.

לראייה - דויטשה בנק העלה השבוע - כן השבוע - את ההמלצה שלו למשק שלנו. הכלכלנים שלו בוחרים להגדיל את הרכיב של ישראל בתיק השווקים המתעוררים ל"משקל יתר". גוטן מורגן. אולי אין בפרנקפורט תרגום של החדשות. עכשיו? אחרי כל החגיגה שומרים על אופטימיות? אולי נשארה לכם קצת עוגה. אבל הקישוטים הולכים ונופלים: ההתנתקות עברה - חזרנו לאלימות, אין באמת מו"מ עם הפלשתינאים. כלומר, חזרנו לדשדש.

הזרים שומרים על אופטימיות ועתודות הכסף שלהם יכולות להזניק את המעו"ף, בלי "תיקון" כמעט, לרמות אטמוספריות. אבל מתישהו החדשות יגיעו לחו"ל. יש היום אינטרנט, העולם מהיר יותר, אפשר לשכור מתרגמים, אפשר לשבת בשטפאנפלאץ על פיסת שטרודל וקפה מהביל ולקרוא על "איזראל". אבל ההבנה, כמו ההבנה של אלישיה, מחלחלת לאט. צריך כנראה באמת להיות ישראלי, כדי להיות ספקן גדול לגבי החגיגה הזאת. אבל קשה לתרגם את הספקנות הזאת לאנגלית, צרפתית או ספרדית. צריך להיות ישראלי כדי להשאר ספקן, כי אנחנו תמיד משלמים את המחיר בסוף.

מאת: חזי שטרנליכט.