סוחר בכיר במכתב פתוח ליו"ר הרשות האוזר - עצות זהב להבראת הבורסה בת"א

יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר נאם מספר פעמים בשבועות האחרונים. הוא טען שהמחזורים בשוק הישראלי קטנו פחות מאשר בשווקים אחרים, שמספר החברות קטן בכל העולם, ושהמפתח לכל תחלואות הבורסה מצוי בהפרטה. נוסיף לכל את הגאווה החוזרת על דירוג ישראל במקום גבוה (8 כרגע) ב"הגנה על משקיעים", ואפשר לדמיין שהכל פה דבש.
 
היו"ר והרשות צריכים להתעורר, ולהריח את ריח הבואשים פה מערימת הרימונים המרקיבים. נתחיל עם הפרטת הבורסה. אולי זה יועיל ואולי לא, אך זו פשוט לא הבעיה. קידום העניין (שהמרוויח העיקרי ממנו הם הבנקים הישראליים שיקבלו תמורה) מוביל למהומה רבתי בתוך הבורסה (יחסי עבודה) ולאובדן מיקוד של הנהלת הבורסה ושל הרשות מבעיות העומק האמתיות של השוק.
 
האם המחזורים בכל העולם קטנו? האם הם קטנו יותר בישראל מבשאר העולם? אז זהו, שלא. האוזר כנראה התבסס על נתונים מ-2011-2012 אז אמנם היה נכון שהמחזורים העולמיים קטנו, אך במידה משמעותית פחותה מהקיטון בישראל (עבודת הראשות התעלמה מהגידול בנתח שוק של בורסות חדשות). המצב ב-2015-2016 כבר שונה בתכלית. בישראל המצב הולך מדחי לדחי, בעוד שבעולם המחזורים התאוששו מהשפל של 2012 והגיעו לשיאים חדשים, תוך עקיפות השיא הקודם מ-2007.
 
ע"פ הנתונים של SIFMA, המחזור בכלל השווקים האמריקאים היה 220 מיליארד דולר ליום ב-2009, כשב-2015 המחזור הגיע ל-278 מיליארד דולר ליום, עליה של 26%. ע"פ הנתונים של הבנק העולמי, המחזור הכלל-עולמי היה 66.6 טריליון דולר ב-2009, ו-99.8 טריליון דולר ב-2015. עליה של 49.7% במחזור העולמי. ובישראל? ב-2009 המחזור במניות היה 1.705 מיליארד שקל ליום, וב-2015 הסתכם ב-1.44 מיליארד שקל ליום – ירידה של 15%.
 
וכמובן שבישראל צריך להתייחס לכך שהמחזור ב-2016 צנח (1.252 מיליארד שקל ליום עד סוף אוגוסט – ירידה של 26.5%), ומהנתונים השוטפים של מחזורי נגזרים ושל ני"ע מובילים עלינו לצפות אף לירידה נוספת, שכן רמת המחזורים כעת נמוכה משמעותית מאשר בתחילת השנה. הייתה מכה מטה במארס ועוד מכה מטה בקיץ, אשר לא רואים התאוששות מהן בספטמבר.
 
מספר החברות קטן בכל העולם? אולי נכון. אבל זה שכל העולם קופץ מהגג ומקשה על פעילות כחברה ציבורית, לא אומר שאצלנו צריך לעשות העתק-הדבק (ועל הדרך להוסיף עוד קשיים מקומיים). והמצב אצלנו גרוע מהעולם שכן בעוד שבעולם אנו רואים חברות שבוחרות בהנפקה ראשונית, בישראל הנפקה ראשונית נהפכה למאורע נדיר ביותר. עם זאת, חברות ישראליות כן מנפיקות בחו"ל, וזו עוד עדות לקושי הרב של הנפקה ופעולה שוטפת כחברה ציבורית ישראלית.
 
האם על הראשות להתגאות על היותה במקום 8 העולמי על הגנה על משקיעים?
אם עורכי הדירוג היו מודעים למיליארדים שירדו לטימיון (כולל אלו שטרם הגיעו לשלבי אכיפה/פירוק מתקדמים) בג'ונגל ההשקעות הלא מפוקחות (ואשר אין לגביהם חקיקה מקומית המקבילה ל"חוקי השמיים הכחולים" בארה"ב), סביר שזה לא היה הדירוג. אך הדירוג הזה הוא דירוג הופכי לחוזק של עודף הרגולציה בשוק המפוקח. מקום 8 בהגנה על משקיעים, זה גם מקום 8 מהסוף בהערמת קשיים על חברות, מנהלי כספים ומשקיעים.
 
האבסורד אצלנו הוא שעצם הערמת הקשיים הניכרים על מכלול מנהלי הכספים והחברות הציבוריות דחק את הפעילות שכן מתרחשת לתחום האפור והשחור. הג'ונגל הלא-מפוקח והספק חוקי מגייס כספים במרץ. ובפלח החברות הציבורית נראה שכדאי להיות ציבורי, מבחינה כלכלית, בעיקר אם אתה עושה דברים לא כשרים (ואז ממילא לא אכפת לך באי-עמידה ברגולציה או עלויות ציות שונות). עניין שיוצר סלקציה חיובית לכיוון הלא-כשר. עודף הרגולציה, למעשה, מדיר שומרי חוק מהשוק (שכן הם לא מעוניינים להקדיש את תשומות הזמן והכסף לעודף הרגולציה) ומותיר את השועלים בלול מול תרנגולות רעבות (שלא רואים היצע איכותי).
 
יש לציין, שפעילות הרשות תחת האוזר הייתה חיובית ברובה. אך "הקלות" בשוליים אינם פעולות מספיקות על-מנת להוציא אותנו מארץ גושן. ה"הקלות" אינם שקולות לעודף לרגולציה ולחקיקה שהתרחשו תחת גושן.
 
מה ניתן לעשות?
1. לתת תמריצים לחברות ציבוריות ישראליות. למשל הקלה במס חברות או דיבידנד (בן אם כללי, ובין אם בעלי שליטה). אם יש תועלת ציבורית בעודף רגולציה (בנושאי שכר ואחרים) הקיים על החברות הציבוריות הישראליות בלבד, רצוי לתמרץ מהעבר השני.

2. לקדם מיסוי על הכנסות שכירות ועליית ערך בנדל"ן ולהפחית מס רווח הון בבורסה הישראלית למשקיעים קטנים. ויש מקום להפלות לטובה השקעה בשוק הישראלי, שכן שיעור העלמות המס נמוך משמעותית (כל החברים/בנקים מדווחים ומנקים במקור באופן שוטף, לעומת זאת בהשקעה בברוקר זר ניתן במידה רבה להתחמק מניכוי במקור ואף לא לדווח).

3. לאפשר למנהלים ולבעלי שליטה בחברות ציבוריות לגבות רנטה גדולה יותר (כיום, נדמה שהרנטה היא אף שלילית כל עוד שהם פועלים באופן כשר). המהות של חברה ציבורית הינה שיתוף בין ציבור פאסיבי לבין יזמים (בין אם מנהלים בחברה ללא בעלי שליטה, או בעלי השליטה) – ובשיתוף בין פאסיביים לאקטיביים מקובל שהשותף הפאסיבי מקבל פחות.

4. לאפשר למנהלי תיקים לפעול. להפחית דרישות רישוי וביטוח. לאפשר פרסום. גם פרסום צעקני. להוריד את רמת הפיקוח. עדיף לציבור להפקיד את כספו אצל מנהל תיקים מפוקח אך חלקלק ומפריז, מאשר בג'ונגל הלא-מפוקח (עם הבטחות כזב, ואף פונזי בכספי לקוח) שפורח כאן בשל עודף הרגולציה של הרשות.

5. לאפשר לתעודות סל חדשות לקום. הרשות חונקת את התחום. ירדנו מכמעט עשר מנפיקות, לארבעה בלבד – וזאת אך ורק בשל פעולת הרשות שגורמת גם לחוסר ודאות (אז אין גורמים חדשים) וגם לעלויות מאוד גדולות למנפיקות. באופן אבסורדי צמצום מספר המנפיקות התרחש עם עלייה גדולה בנכס המנוהל.

6. לאפשר הנפקה של מוצרים מובנים.

7. לאפשר רישום כפוי של מניות ישראליות שנסחרות בחו"ל. ב2016 – זה עניין מקובל בעולם. זה גם יעודד את אותם כפויות להירשם דואלית כאשר הן יהיו מעוניינת בגיוס (חוב או מניות).

8. לעודד גיוון ופיזור מוסדי בתחום הפנסיה והגמל. יותר גופים זה יותר דעות, ויותר דעות זה יותר מסחר (וגם פחות עניין של "להיות גדולים על השוק" – עניין כשקורה כשהכסף מנוהל אצל 2.5 גופים בשוק אחר).

9. למקד פעילות אכיפה בקשר לגניבה בידי מורשה אצל מנהלי כספים גם לכיוון השקעות לא סחירות והשקעות חו"ל. בעוד שהרשות תופסת בסיטונאות (וטוב שכך) גורמים שגונבים בעסקאות מתואמות דרך השוק בארץ (באמצעות מערכת הBI), בהשקעות חו"ל ובהשקעות לא סחירות הכל פרוץ, ואין אכיפה או תפיסות.... והאנשים בפלחי השוק הללו הן אותן אנשים, לא סביר שהעבריינים פועלים רק באותו מקטע שכן יש בו אכיפה.

10. לעשות סולחה בין הועד וההנהלה בבורסה (גם הועד, גם ההנהלה, וגם הרשות – כולם טועים, וכולם עסוקים במשיכת השמיכה לכיוונם הפרטי, ולא בפתרון הבעיות).

11. לבטל רגולציה. לא להקל. לבטל.

12. לעשות טיפול עומק בהנפקות – ולהפוך את התהליך לקל וללא יותר מדי כסת"ח. מקרים כמו "שלנו" נדחים על-ידי השוק, ולא בשל עודף כסת"חת. למעשה עודף הכסת"ח במסמכי ההנפקה רק מקשים על הבנת מצב החברה.

13. לעשות טיפול עומק בדרישות הדיווח השוטף של חברות. לאפשר לחברות להציג את מצבן למשקיעים ע"פ ראות הנהלת החברה, ולא ע"פ העו"ד של החברה. ממילא מדובר בחומר פרסומי.

הדבר המהותי הוא הפנמה של העיקרון שעדיף ש"יגנבו" (במשורה) את המשקיע בארץ (תוך אפשור צמיחת המשק בהשקעות כאן) מאשר ש"יגנבו" (בגדול) את המשקיע בלא-מפוקח, לא-סחיר, או חו"ל. צריך לאפשר רנטה סבירה.