באחד הטורים האחרונים, הוצגה השפעת פיצוי הפיטורים על הפנסיה של העובד. כדוגמא מספרית, הומחשה העובדה, שעובד המושך פיצויים במעבר בין עבודות מקטין את הפנסיה שלו בכ-40%. אבל האם מעביד לא צריך לשלם פיצוי פיטורים רק אם הוא מפטר את העובד? מה קורה כאשר העובד מתפטר, האם גם אז קמה לעובד הזכות לפיצוי פיטורים?

סוגיית פיצוי הפיטורים עברה שינוי גדול מאד מאז החלת פנסיית החובה לשכירים ב-2008. במסגרת צו ההרחבה לפנסיית חובה נקבע, כי ההפקדה לפיצויים על פי צו ההרחבה יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים בגינם נעשתה ההפרשה בלבד.

יתרה מזאת, בסעיף 8 לצו נאמר כי ההפקדות ותשלומי המעביד עבור רכיב פיצויי הפיטורים בהתאם לאמור בסעיף 7, לא ניתנות להחזרה למעביד, למעט במקרה בו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד. אירוע מזכה - מוות, נכות או פרישה בגיל 60 ויותר, ולמעט אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים.

בכדי לפשט את הנאמר, הכוונה הינה כי הכספים המופקדים לטובת פיצויי פיטורים על פי צו ההרחבה עוברים לעובד ואינם מוחזרים למעביד. במגמה זו בה הפיצויים שייכים לעובד, תומך גם סעיף נוסף בחוק פיצויי הפיטורים, סעיף 26 שכותרתו היא "סכומים משורינים" שקובע כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול - הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה.

כלומר סעיף 26 קובע כי כספים שהופקדו לביטוח לקיצבה אינם ניתנים להחזרה למעסיק, אלא אם כן יש הסכם קיבוצי או הסכם אחר המאפשר את החזרתם למעסיק. על פניו, גם מכוח סעיף זה כספי קיצבה בביטוח (האם גם בקופת גמל שהפכה קיצבתית מ-2008?) שייכים לעובד גם במקרה של התפטרות.

בכדי להוסיף לסוגיה זו, התפרסם לאחרונה פסק דין בה חויבה חברת ביטוח בתשלום של כ-300 אלף ש' לעובדת בגין פיצוי פיטורים שנצברו לטובתה בקופה, למרות שחברת הביטוח שילמה כבר סכום זה בחזרה למעסיקתה של העובדת, שטענה כי העובדת פוטרה עקב מעילה ועל כן היא לא זכאית לפיצויים.

בפסק הדין נקבע כי חברת הביטוח שחררה את הכספים למעסיקה מבלי שנקטה בפעולות נוספות לוודא כי אכן מדובר בנסיבות בגינן העובדת אינה זכאית לפיצויים, ואף לא יידעה את העובדת בדבר הפניה לקבלתם. חברת הביטוח לא הייתה אמורה להסתמך על כתב השיפוי בלבד, ומשעה שעשתה כן, נטלה על עצמה את הסיכון שיתברר במועד מאוחר יותר כי מדובר בנסיבות שאינן מאפשרות את העברת הפיצויים למעסיקה.

עוד נאמר בהחלטה, ששחרור הכספים על סמך הצהרת המעסיק בלבד מהווה הפרת חובת תום הלב, וחובות הזהירות והנאמנות. המבטחת פעלה בניגוד להוראות הברורות של סעיף 26 (א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, שכן כפי שנקבע, לא נטען ולא הוכח כי נקטה בפעולות כלשהן לבדיקה, האם העובדת אכן אינה זכאית לפיצויי הפיטורים או מהי עמדתה בעניין זה, אלא הסתמכה אך ורק על סעיף השיפוי שבבקשה להעברת הכספים.

האם צו ההרחבה לפנסיית חובה, ששנה הבאה אחוזי ההפרשה בו לפיצוי פיטורים עומדים על 6%, יביא למצב בו פיצוי הפיטורים יהיו חלק בלתי נפרד מפנסיית העובד? שהעברת הפיצויים יהיו חלק בלתי נפרד מסיום מערכת היחסים בין מעביד לעובד גם אם העובד התפטר מיוזמתו? בכל מקרה מהלך כזה, אם יקרה, והימנעות ממשיכת הפיצויים יגדילו את הפנסיה הצפויה של העובד.