הדעה שלנו על דלק שמקורו בגידולי מזון, ובדגש על תירס, תמיד הייתה נחרצת וברורה: הרעיון להפיק דלק מזרעי מאכל - הוא שגוי, אווילי ומסוכן. זאת, בשונה מרוב תעשיות האנרגיה האלטרנטיבית שמטרתן לנצל משאבים שאינם מנוצלים, ובראש ובראשונה אנרגיית שמש. הרעיון להפוך מזון לדלק, בעולם שבו כמיליארד אנשים סובלים חרפת רעב, ועוד מיליארדים נתונים להיעדר ביטחון תזונתי, נולד עקב החשש ממחסור נפט גלובלי, ומדיניות המחירים של אופ"ק ורוסיה שהפכה את עליית מחירי הנפט לאיום על כלכלות המערב.

החקיקה שקבעה מכסות להוספת אתנול לדלקים עוררה לא מעט התנגדות ברחבי העולם מיום הופעתה. לפני שנים אחדות אף הובילה לפניית האו"ם לממשלות המערב בבקשה לצמצם ככל האפשר גידול זרעים לצרכי הפקת דלקים בשל עלייה תלולה במחירי המזון.

נציין, כי גם בבחינת יעילות החיסכון הכולל באנרגיה, אם משקללים את כל יחידות האנרגיה המושקעות בתשומות הגידול והזיקוק, המשוואה אינה לטובת אתנול, בייחוד לא זה המופק מתירס האמריקני. כך או כך, גם אם נסכים עם מצדדי האתנול, כי לדלק מין הצומח היה לפני כמה שנים תפקיד טקטי חשוב במאבק נגד עליית מחירי הנפט, כיום, עם הפיכתן של ארצות הברית וקנדה למעצמות אנרגיה, תפקיד זה תם והושלם.

אולם למרות המהפך הגיאו-פוליטי במפת האנרגיה העולמית, הרגולציה בארה"ב ובאיחוד האירופי מחייבת עדיין למהול דלקים באתנול, ששיעורו בתוך הדלק עולה על פני הזמן. בארצות הברית, שם עולה מכסה ליניארית מדי שנה, היא כבר עברה את רף ה-10%. אלא שמדובר כאן לפחות חלקית במהילה שעל הנייר בלבד. זאת כיוון, שהרגולציה בנושא אתנול התנתקה מזמן מדרישות תעשיית הרכב, והרוב המכריע של מנועים ברכבים אמריקניים אינו יכול לעבוד עם תוספת אתנול כה גבוהה.

בשנים האחרונות, כאשר המשיכה הדרישה הרגולטורית לעלות, ואילו הביקוש לדלקים ירד, נדרשו בתי הזיקוק האמריקניים לרכוש "פטורים"‏ מתוספת האתנול. "פטור" זה שנרכש באמצעות נקודות זיכוי (קרדיט) המכונות RINs‏. - מכשיר פיננסי סחיר, שמאפשר לבתי זיקוק לעמוד ברגולציה של Clean Air Act‏ משנת 2005, מבלי לייצר דלקים שאינם תואמים את צרכי השוק.

כמו כן, בשנים האחרונות ירד סך הביקוש המצרפי לדלקים בארצות הברית משמעותית. בשל ירידה זו, נאלצו בתי הזיקוק להגדיל את רכישת נקודות הפטור, ומחירי ה-RINs‏ ובקיץ האמירו. נציין, כי מחירי ה-RINs‏ מושפעים לא רק מהביקושים לדלק, אלא גם ממחירי תירס ומתחזיות של יבולים.

כיום ה-RINs הן אלה שבולמות במידה רבה את הוזלת הדלק לאזרח האמריקני, כיוון שכ-70% מעלותן מגולגלים על הצרכנים ויתרת העלות נספגת ע"י תעשיית הזיקוק. אלא שכאשר הסופר-סייקל במרווחי הזיקוק מסתיים, מתחיל מחיר הפטור מהאתנול להכביד על בתי הזיקוק.

בשבועות האחרונים, הופיעו בתקשורת האמריקנית פרסומים על תוכניות הסוכנות להגנת הסביבה (ה-EPA)‏ להפחית את מכסות האתנול. מדובר בפרסומים ראשוניים המתייחסים להפחתה של מכסה בשיעור של עד 20%. חשוב לציין, כי זו הפעם הראשונה שהסוכנות להגנת הסביבה האמריקנית התייחסה בפומבי לאפשרות של ירידה משמעותית במכסות מאז נחקק החוק במסגרת ה- Clean Air Act‏ בשנת 2005.

כצפוי, פרסומים אלה עוררו התנגדות עזה מצד הלובי החקלאי, המייצג את הסקטור שנהנה מחקיקת האתנול, ומתכוון להיאבק על המשך החקיקה. חשוב להדגיש כי בשנים האחרונות ארה"ב הורידה את הסבסוד לאתנול באופן הדרגתי עד לביטולו המלא, אך המשיכה ברגולציה שמחייבת את השימוש בו.

כעת, עם הפיכתה של ארצות הברית למעצמת נפט מובילה, נשמט קליל הרציונל הקלוש שהיה מאחורי הפקת דלקים מגרעיני המזון. יתר על כן, הביקוש האמריקני לדלקים ירד משמעותית בהשפעת דור המנועים החסכוניים החדשים, ושפע של גז טבעי שמופק ברחבי המדינה. כיום, תעשיית המתאנול, המבקשת ליצור דלקים זולים מגז טבעי היא זו הנושפת בעורפה של תעשיית האתנול, ולצדה חזון הרכב החשמלי, שמהווה חלופה הגיונית הרבה יותר למדינה עם עודפי גז כה גדולים.

אך, אם אין די בכך, לאחרונה הושמעו במפורש דרישות של חברות נפט מובילות להגמיש את מדיניות שימור האנרגיה האמריקנית ולהתיר להן יצוא של נפט מארה"ב לחו"ל. כמובן, שאם תתקבל החלטה זו, היא תפגע אף יותר בזכות הקיום של תעשיית האתנול. לסיכום, סביר להניח שמה שלא הצליח לעשות האו"ם - תצליח לעשות תעשיית הנפט.