לפעמים היעדר חדשות, הן חדשות טובות. כך עולה מתוך החלטת הריבית של בנק ישראל על הותרת הריבית במשק על 2% לחודש דצמבר. בנק ישראל מנמק את החלטתו בין היתר, בכך שיעדי האינפלציה של בנק ישראל (1%-3%) נמצאים בטווח, הן 12 חודשים אחורנית, הן בציפייה קדימה, הן עפ"י השוק והן עפ"י המחלקה הכלכלית של בנק ישראל. זאת ועוד, בנק ישראל מדגיש כי לא ניכרים לחצים אינפלציוניים.

בהמשך, הבנק טופח על שכמת הכלכלה המקומית ומציין את האינדיקטורים האחרונים המצביעים על עוצמתו של המשק המקומי. ברם, החשש של בנק ישראל ומרבית הכלכלנים במשק הינו מהכלכלה העולמית אליה ישראל מחוברת בטבור. האינדיקציות על הנעשה בארה"ב וסין מראות אמנם על שיפור קל, אך שביר. בנוסף, נכון להיום, אירופה ויפן לא מצליחות לעלות בחזרה לפסים של צמיחה. יפן עצמה נאבקת כבר יותר משני עשורים ועתידה איננו ורוד.

לדעתי, ניתן למצוא עדויות לכך כי מצב הכלכלה שלנו, בראי בנק ישראל, הינו גם כן שביר. שתי עדויות בולטות לכך הינן באזכור הכלכלה הגלובלית כאמור ובהתנהגות הציבור בישראל. בנק ישראל מציין כי הפסימיות של הציבור לגבי הכלכלה נותרת גבוהה ואף ישנה אינדיקציות לכך שהציבור מצמצם הוצאות: ישנה ירידה בצריכת מוצרים בני קיימא, כלי תחבורה והשקעות של חברות בציוד ומכונות. כמו כן, נרשם גידול בכמות הכסף בידי הציבור המוחזק במזומן ובפיקדונות לזמן קצר בשיעור של למעלה מ-4%.

למעשה, מקריאה בין השורות הייתי מסכם את הודעת בנק ישראל שמצבה הכלכלי של ישראל טוב ביחס לעולם. אנו חוששים מעתיד בעייתי לכלכלה המקומית, לכן אל לנו ל"בזבז" את נשק הריבית (שהוא הנשק העיקרי שלנו) כיום.