נאומו של נגיד הבנק המרכזי האירופאי ממשיך לעשות גלים בשווקי ההון כאשר הפרשנים השונים חלוקים בדעתם. האם דראגי יצליח להציל את גוש האירו או שמא הוא רושם צ'ק ללא כיסוי?

אחת הדרכים בהן אירופה יכולה לפעול הינה "שפיכת כסף ממסוקים" אליבא דה ברננקי. נכון להיום, ארה"ב אמנם לא יצאה עדיין מהמשבר אך מצבה טוב משמעותית יותר משל אירופה וזאת נקודה מרשימה במיוחד לאור העובדה שהמשבר הנוכחי החל ממשבר חוב בארה"ב עצמה.

ההבדל המשמעותי בין אירופה לארה"ב הינו המבנה הפוליטי הפנימי. בעוד ארצות הברית (United State of America), כשמה כן היא, מורכבת ממספר מדינות מאוחדות, באירופה האיחוד הינו קוסמטי וישנם לחצים פוליטיים קשים יותר בכל מדינה ומדינה. לטובתה של אירופה משחקת העובדה כי הנגיד הנוכחי הינו ממדינה אשר הינה חלק מהבעיה (ולא הפתרון) ולכן התמריץ של מריו דראגי הינו גבוה יותר.

ברם, הנקודה החשובה באמת היא האמון. הכלכלה המודרנית כולה מבוססת על מערכת אמון. אמון במערכת הבנקאית, אמון במדינות שישרתו את חובן, אמון בסוכנויות הדירוג ובפשטות: אמון בשווקי ההון. קריסה של האמון הזה עלולה להיות הרת אסון וזו בדיוק הנקודה בה אנו נמצאים. העולם הפיננסי יכול לקבל התרסקות של יוון, אירלנד ואפילו פורטוגל. הרי מדינות פשטו רגל ושמטו חובות גם בעבר (הדוגמאות המפורסמות הן: ארגנטינה, רוסיה, טורקיה) והעולם המשיך. בסופו של יום, מבלי לפגוע בכבודן של המדינות המוזכרות לעיל, כל המדינות הללו הן כלכלות קטנות מתוך הכלכלה האירופאית ובוודאי מתוך הכלכלה העולמית. יחד עם זאת, העולם והעולם הפיננסי לא יישארו אדישים במקרה של פשיטת רגל בספרד או באיטליה. מי שחושב אחרת מוזמן להיזכר בהשלכות של פשיטת הרגל של ליהמן-ברדרס.

לכן, השאלה האמיתית היא, האם דראגי יצליח לשכנע את השווקים שהוא רציני וילך עד הסוף גם במחיר פגיעה בדורות הבאים (כרגע לא נראה שיש פתרון אחר). עצם ההצהרה לא תספק את השווקים לאורך זמן אך מספר צעדים נחושים, עקביים ובהיקף משמעותי עשויים להחזיר את האמון לשווקים ומכאן להביא לעליות שערים בשווקי ההון ואולי מבלי שיהיה צורך לפגוע בצורה בלתי הפיכה בדורות הבאים. אם יצליח לעשות זאת, למצוא את האיזון בין צרכי ההווה לעתיד אז הוא באמת יהיה סופר מריו.