קריסת חניון הברזל היא אחת מתאונות הבנייה הקשות שידעה ישראל, שאירעה בחניון תת קרקעי שהיה בהקמה באזור התעשייה רמת החייל בתל אביב. רצפת החניון קרסה במהלך העבודות, עובדים נלכדו תחת ההריסות ואחדים מהם נהרגו. האסון הוביל לחקירה ממושכת, להעמדה לדין של גורמי
תכנון וביצוע ולהרשעות בגרימת מוות ברשלנות, וכן לדיונים ציבוריים על מצב הפיקוח באתרי בנייה בישראל. הוא הפך לסמל של הוויכוח סביב תקציבי אכיפה, אחריות של קבלנים ראשיים וקבלני משנה, ותנאי ההעסקה של עובדים בענף. מבחינה עסקית, אירועים כאלה מייצרים עלויות ביטוח ועיכובים
לפרויקטים שלמים. מי שעוקב אחר בטיחות בעבודה ואחר פעילות קבלנים רואה בפרשה נקודת מפנה.
עשר שנים לאחר שחלק נרחב ממבנה חניון הברזל ברמת החייל התמוטט וקבר תחתיו שישה פועלים, גזר סגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, השופט אור ממון, את דינו של המהנדס חנוך צחר, מתכנן המבנה. בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי ויתרה הפרקליטות על דרישה למאסר בפועל - והשופט
אישר את העמדה החריגה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על המחוקק
