דומה כי השאלה המסקרנת ביותר הנשאלת בימים אלו במחוזותינו, היא האם מחאת האוהלים תרשם בהיסטוריה הישראלית כמהפכה עממית, אשר תשנה את מצבו הכלכלי והחברתי של הציבור הרחב בישראל? יש להניח כי במידה וכן יעלה, יחד איתו, מדד האושר של הישראלי הממוצע וזהותה של ישראל כמדינת רווחה תחזור. מאידך, יש הגורסים כי מחאה זו תלך ותתפוגג כפי שחוששים רבים מהצעירים נושאי דגל המחאה וחלק מאנשי האקדמיה המייצגים אותם.

לדעתנו יש מקום לחשש שאפקט המחאה יתמסמס שכן כבר מימיה הראשונים של המחאה, ניתבה הממשלה כמו גם פקידי האוצר בעבר ובהווה את הדיון בצעדים הכלכליים הנדרשים, לשאלה על חלוקת העוגה הציבורית. כך למשל, התומכים בבחינה מחדש של סדר העדיפויות ובשינוי בחלוקת העוגה טוענים, כי יש לשנות את סדרי העדיפויות במדינה.

יחד עם זאת, הם מעודדים סקטורים שונים בציבור להעלות את דרישותיהם, אשר מן הסתם מתנגחות זו בזו, ובלבד שהדרישות החדשות לא תיפרצנה את מסגרת התקציב. כל זאת כדי לא למוטט את הכלכלה הישראלית שממילא צועדת עתה לעבר ימים לא קלים בעקבות המצב הכלכלי הקשה בעולם.

עם כל הכבוד לדיון על שמירת מסגרת תקציבית, העברת הדיון מסדר הכלכלי והחברתי החדש שנדרש בישראל, לדיון על שינוי בחלוקת העוגה התקציבית, היא לא רק תרגיל פוליטי שדוף של הממשלה, אלא חוסר הבנה בסיסי של מהות השינויים הכלכליים והחברתיים הנדרשים במדינת ישראל ובכלכלתה.

ממשלת ישראל אשר רוממות כלכלת השוק החופשי בגרונה, מתנגדת לקיום מונופולים כדי להגן על הציבור (מונופול בתחום מסוים מוגדר בחוק כמצב בו מרוכז בידי בעל המונופול למעלה מ-50% מכלל אספקת הנכסים באותו תחום).

למרות זאת, הממשלה עצמה מחזיקה במונופול על קרקעות המדינה (יותר מ-90% מהשוק), תוך שהיא מרשה לעצמה במדיניות שיווק הקרקעות, לגרום לעליה של 50% במחירי הדירות במדינת ישראל בתוך 3 שנים. האם הממונה על ההגבלים העסקיים היה מתיר למונופול כלשהו להעלות מחירים בצורה כה חדה? ודאי שלא. אם כך מדוע לממשלה מותר?

אם נטען כנגד הממשלה עקב פעולתה זו, כי בתוך 3 שנים הפכה את הדור הצעיר ומעמד הביניים במדינה, למשועבדים לכל חייהם במרוץ מטורף אחר משכנתא בסכום שבין חצי מיליון למיליון ש', תשובת הממשלה תהיה כי התשלום עבור הקרקעות הולך לקופת המדינה ובכך מתאפשרת הקמת בתי חולים, שמירה על הביטחון, החינוך, סיוע לשכבות חלשות וכד'.

אנו סבורים בכל הכבוד, שבעלות המדינה על הקרקע לא נועדה כדי לממן בתי חולים, שמירה על ביטחון או סעיפים אחרים בתקציב המדינה. בעלות המדינה על הקרקע מיועדת בראש ובראשונה כדי לאפשר לממשלה לשלוט במחירי השוק של הקרקעות למגורים כדי לאפשר לאזרחיה קורת גג במחירים אפשריים.

כשם שממשלת ישראל הנוכחית גילתה חוסר רגישות וניצלה את מעמדה המונופוליסטי בשוק הקרקעות כדי להעשיר את קופתה על גבו הקורס של הרוב הדומם. כך גם התרשלה ממשלה זו, כמו קודמותיה, בפיקוח על גופים ותאגידים פרטיים אשר העדר תחרות, ריכוזיות יתר ואחוזי רווח בשיעור של "תפוש כפי יכולתך" היו נר לרגליהם. הכל כמובן בסיוע ממשלתי של הטלת מכסים, מיסי קניה והגבלות על הייבוא.

גם הטיעון כי כספי המכסים ומיסי הקניה למיניהם נועדו לממן סיוע לשכבות חלשות, עזרה לחולים קשישים ומובטלים, הינו דמגוגיה לשמה. שכן היא עומדת בניגוד מוחלט לכלכלת השוק החופשי. לדעתנו בחברה צודקת ומתוקנת, להבדיל מאוליגרכיה שלטונית, לא מתקנים עוול לציבור אחד (סיוע לשכבות חלשות למשל) באמצעות גרימת עוול (הפקעת מחירים למשל) לציבור אחר או לכלל הציבור.

המהפך החברתי - כלכלי אשר הציבור כיום בישראל משווע לו, הוא הפסקת המונופוליזציה, הריכוזיות והעדר התחרות במדינת ישראל, המאפשרים לחלוב את כספו של הציבור הרחב באין מפריע. אם ממשלת ישראל וועדת טרכטנברג ישכילו להבין זאת, מצבו הכלכלי ואופק חייו של הרוב הדומם במדינת ישראל ישתנו ללא ספק, באופן מהותי ובקרוב מאוד.

אכן, אפשר לנסות ולהסיט את השיח הציבורי בקשר למחאה, לאופן חלוקת עוגת התקציב, על ידי כך למסמס את המחאה ואת המהפכה הרדיקלית הנדרשת בכלכלה הישראלית. אפשר גם לתת לקבוצות לחץ בציבור לריב ביניהן - מעמד הביניים נגד העשירים, העניים נגד מעמד הביניים, החילוניים נגד החרדים וכך הלאה.

בסופו של דבר, אם הממשלה תאמץ גישה שלילית זו ,יחככו ראש הממשלה ושר האוצר את ידיהם בהנאה, שכן כל מה שהציבור יבקש בסופו של יום (לאחר שיותש ממאבקים פנימיים ומהתנגחויות זה בזה) הוא דבר אחד בלבד, "השאירו לנו את המצב כמות שהוא. עדיף עוול מוכר וידוע מכל שינוי שיביא עמו עוול חדש שאינו מוכר ואינו ידוע". כך תחלוף לה תהילת עולם של המהפכה החברתית והעממית הראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל.

עו"ד דוד לוי הינו הבעלים והמנהל של משרד עורכי הדין דוד לוי ואתר המכרזים "מכרז און ליין"