להיט בראש: עורכים בקול ישראל חייבים דיסקים לתקליטייה כבר יותר מ-10 שנים

רוצים דיסק של בעז שרעבי? סביר להניח שתוכלי למצוא אותו בביתו של אחד מעורכי המוזיקה של קול ישראל. הסיבה: מאות דיסקים לא הוחזרו לתקליטיית הרדיו, וחלקם נמצאים ברשות אנשי קול ישראל כבר יותר מעשור.

כך חושף דוח ביקורת פנים של רשות השידור מסוף 2009 בנוגע להתנהלות תקליטיית קול ישראל. הדוח, שהגיע לידי אייס, נכתב בעקבות פנייה ביולי 2009 של לשכת מבקר המדינה, שקיבל תלונות על ההתנהלות הלא תקינה לכאורה בקול ישראל.

אחד הממצאים הבעייתיים בבדיקה, העלה כי "עורכים מחזיקים במשך תקופה ארוכה תקליטורים. נמצאו מקרים רבים חריגים שעורכים מחזיקים תקליטורים למעלה מ-10 שנים. לא ידוע לביקורת על נקיטת פעולות כלשהן להחזרת תקליטורים מידי העורכים". ממצאי הביקורת עולה למעשה כי אין מעקב על החזרת התקליטורים מדי העורכים, למרות שאלו נרשמים על ידי הספרן בעת הוצאתם מהתקליטייה.

הביקורת העלתה כי לא פחות מ-740 תקליטורים נעדרים או אבודים, וכי לא ניתן לדעת מיהם העורכים שאיבדו את הפריטים הרשומים. עוד עולה מהביקורת כי ספירת המלאי האחרונה שנעשתה בספרייה הייתה ב-2005. מנהל קול ישראל, אריה שקד, הגיב לביקורת ואמר כי "נשלח מכתב התראה חתום על ידי לכל העורכים המחזיקים תקליטורים ובו דרישה להחזרת כל התקליטורים המוחזקים אצלם מעבר לזמן סביר. הנושא נמצא במעקב של מנהל חטיבת הביצוע".

מנהלת תקליטיית קול ישראל בתל אביב, חשפה התנהלות בעייתית של עובדים ברדיו: "נתקלנו בעבר בתופעה של עורכים סרבנים שמסרבים להחזיר את החומר שברשותם למרות כל הפניות אליהם", העידה בפני מבקרת הפנים של רשות השידור, "כל הניסיונות לעצור את ההשאלה לעורכים אלה נתקלו בטיעונים שהשידור הוא החשוב ביותר ולא ה'קטנוניות' שלנו".

בתקליטיית קול ישראל גם לא יודעים כנראה כיצד לשמר את החומרים היקרים הנמצאים בידיהם. "התקליטורים מונחים בארגזים על רצפת התקליטייה עקב מחסור במדפים", נכתב בדוח. מנהלת תקליטיית הרדיו בתל אביב, חשפה גם דרך עבודה שאינה הולמת בלשון המעטה גוף תקשורת בשנות ה-2000: "מזה שנתיים אני מתריעה... שארונות התקליטייה מלאים... משום מה לא נעניתי עד כה... לפני חודשים מספר זז משהו בעניין... הגיע לכאן אדם ממחלקת הפיתוח, לקח מידות לארונות, ומאז הארונות בעבודה...".

לדברי אותה מנהלת, "דרשתי גם לרכוש מחשב וקורא ברקודים במקום הקורא הנוכחי שתש כוחו, לעמדת הספרן וגם כן לא נעניתי. לאחרונה נמסר לי שנרכשו מכשירי ברקוד חדשים, אך - לעג לרש - המכשיר אינו מתאים למסוף שמצוי בתקליטייה. הקדמה, לצערי", כך העידה מנהלת התקליטייה, "איננה מגיעה אלינו ולא בגלל שאיננו מעוניינים בה".

מנהלת התקליטייה אף טענה כי מכסות הספרנים קוצצה וכעת (נכון לבדיקה ב-2009) אין אף לא אחד. בנוסף טענה כי נרכשו מכשירים לקריאת ברקוד, רק שהם אינם מתאימים לציוד בתקליטייה.

עוד עלה מהדוח כי עובדי רשות, כאלה שעובדים בפרילנסים, לא ביקשו אישור לעבוד במקומות נוספים, אולם עשו זאת. אחד מעורכי המוזיקה בקול ישראל, למשל, היה גם הבעלים של חנות מוזיקה בתל אביב, ובנוסף נתן יעוץ מוזיקלי לחברות תקליטים ואחת התיאטראות. הביקורת חשפה כי עשה זאת ללא אישור רשות השידור ולא מילא טופס להיתר עבודה פרטית. ברשות גם בדקו האם עשה שימוש בתקליטורים של הרשות בחנותו הפרטית, אולם בדיקה זו לא העלתה ממצאים.

מרשות השידור נמסר: "לו היו ליקויים בדו"ח 2009, הרי שאלו תוקנו, והראייה לכך היא שבדוח המעקב של מבקרת הפנים אין אזכור לליקויים הללו, שכאמור תוקנו. התקליטורים שהיו מונחים בקופסאות קרטון על הרצפה יועדו להשמדה מאחר שהיו חלק מתקליטורים שהתקבלו בקול ישראל ונמצאו כלא ראויים לשידור. עורכים בקול ישראל העורכים תכניות קבועות, מחזיקים ברשותם מאות ואלפי פריטים המשמשים לעבודת העריכה שלהם. בכל שנה מתבצעת ספירת מלאי כנדרש בנהלים ועד כה לא היו תקלות בנושא זה".